באר שבע · חלק כ׳ סימן ט׳

וגם על הרי"ף גופיה קשה קצת קושיא אחרת והיא למה המתין עד הנה בפרק חבית לקבוע הלכתא כוותיה דרב למה לא קבע הלכתא כוותיה דרב בפרק במה אשה גבי הא דמשני הגמרא דהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' פליגא עליה דרב כמו שכתב שם בעל המאור ז"ל דעתו דלית הלכתא כוותיה דרב ולא נעלם מעיני מה שיש לומר בישוב קושיא זו דאלימא ליה סתם משנה דהכא בפרק חבית לקבוע דבריו עליה אמנם יותר נכון בעיני ליישב קושיא זו עם כל הקושיות הנזכרים בתרוץ אחר מרווח יותר והוא משום דסבר הרי"ף דהא דאוקימנא בפרק במה אשה כתנאי והברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' פליגא עליה דרב בדרך דחויא בעלמא משני הכי לפי מאי דקס"ד דמקשן דאין חילוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן דאפי' באיסור דרבנן אמר רב כל מקום שאסרו חכמים כו' אבל לפי האמת ליתא דלא פליגא הברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' עליה דרב כי רב לא אמר כן אלא דוקא באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן ולמד זה מדלא אשכחן פלוגתא דתנאי דרבי אליעזר ור"ש אוסרין גבי פוקק לה זוג בצוארה כו' אלא דוקא גבי איסור מלאכה דאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ש"מ דמודו רבי אליעזר ור"ש גבי פוקק לה זוג בצוארה כו' כיון שאינו איסור דאורייתא וכיון דרב ס"ל כרבי אליעזר ור"ש הלכך יש לנו לומר לקושטא דמילתא דמודה רב גבי פוקק לה זוג בצוארה כו' ואפילו את"ל דלקושטא דמילתא משני הגמרא בפרק במה אשה כתנאי והברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' פליגא עליה דרב אפ"ה לא חש הרי"ף להך אוקימתא והוא מפרש מסברא דנפשיה דהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' לא פליגא עליה דרב דלמעט במחלוקת עדיף טפי והיינו דאיכא למימר דלא אמר רב כל מקום שאסרו חכמים כו' אלא דוקא באיסור מלאכה דאורייתא ולא באיסור מלאכה דרבנן כמו שפירשו התוס' והרא"ש.