באר שבע · חלק כ׳ סימן י׳

וכדי שלא תתמה היאך שייך שלא יחוש הרי"ף לאוקימתא דגמרא ויפרש מסברא דנפשיה פירוש אחר אתן לך דמיון דומה מכל צד בנדון זה גופיה שהרי בירושלמי בפרק בתרא דכלאים קאמר בהדיא דהמשנה דבפ"ב דחולין דקתני אין שוחטין בגומא אבל עושה אדם גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן וכו' פליגא עליה דרב וכמ"ש רבינו נסים גאון ואפ"ה לא חש הרי"ף וכל הפוסקים העומדים בשטתו דהלכתא כוותיה דרב להך אוקימתא דירושלמי ופסקו במתניתין דחולין והיינו משום שהרי"ף וסייעתו מפרשים מסברא דנפשייהו דלא פליגא המשנה על רב דשאני התם דהרואה אומר לנקר חצירו הוא צריך וליכא חשדא כלל כמו שפירשו התוספות והרא"ש ואפילו את"ל שהרי"ף גופיה סבר שהאמת הוא עם האוקימתא דגמרא בפרק במה אשה דפליגא הברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' עליה דרב משום דקים לה דרב גופיה ס"ל דאפילו באיסור דרבנן אמרינן כל מה שאסרו חכמים כו' אפ"ה שפיר פסק הרי"ף כמו הברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' משום דלא פסק הרי"ף בפרק חבית הלכתא כוותיה דרב אלא דוקא באיסור מלאכה דאורייתא דומיא לנדון של סתם מתניתין ומחלוקת דברייתא שקבע הרי"ף דבריו עליה דהיינו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם וגם הראיה שהביא הרי"ף מדמקשינן מה היא דרב בפ"ק דע"א דקאמר מאי אינו נראה כו' היינו נמי איסור דאורייתא אבל מאיסור דרבנן לא מיירי כלל ועיקר והבו דלא לוסיף עליה דבשל סופרים הלך אחר המיקל ומזה הטעם לא קבע הרי"ף הלכתא כוותיה דרב בפרק במה אשה גבי הא דמשני הגמרא כתנאי דהברייתא דפוקק לה זוג בצוארה כו' פליגא עליה דרב משום דהרי"ף סבר דבזה לית הלכתא כרב מהטעם שפירשתי דבשל סופרים הלך אחר המיקל וזו היא סברת כל הפוסקים דאזלי בשיטת הרי"ף ובזה נסתלקה קושית בעל המאור ז"ל מעל הרי"ף וכל הפוסקים העומדים בשטתו ועוד כתב בעל המאור ז"ל ולדידן סתם מתניתין עדיף דתנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ואע"ג דבמסכת ע"א מקשינן ומפרקינן אליבא דרב לא חיישינן לה וכמה וכמה יש לנו כיוצא בה בגמרא כדמקשינן ומפרקינן בגמ' בפרק יציאות השבת אליבא דריב"ל דאמר כיון שהגיע תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל וקי"ל דלית הלכתא כוותיה כו' ע"כ.