באר שבע · חלק כ׳ סימן י״א

ואני תמיה טובא עליו היאך בא להתיר קשר של קיימא שהוא מוסכם ומקובל מפי גמרא ערוכה והגאונים ז"ל דכל היכא דהקשה ומתרץ או שקלו וטרו אמוראי אליבא דחד תנא או אמורא הלכתא כוותיה כי ההיא דאמרינן במסכת שבת מדקא מתרץ רבי יוחנן אליבא דרבי יהודה הלכתא כוותיה ואפילו באיסור חמור של אשת איש סמכו ראשונים על כך כי ההיא דגרסינן בפרק הזורק גט רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט וכתב הרי"ף ור"ח ז"ל מדקא מפרשי אמוראי דברי ר"א שמע מינה הלכתא כוותיה וכן כתבו התוספות בע"א פרק השוכר את הפועל בדבור המתחיל ורבא אמר הא מני ר"מ היא כו' וז"ל מדקא פריך גמרא ממילתיה דחזקיה ש"מ דהלכה כמותו כו' וכן כתבו בפרק מי שמתו ובשאר דוכתי טובא מה שהביא ראיה לדבריו מפרק יציאות השבת לאו ראיה היא מפני שכבר הרגישו בזה התוספות והרא"ש בפ"ק ותירצו בטוב טעם ודעת וז"ל וא"ת כיון דלא פסקינן כריב"ל אם כן נוקמא למתניתין במנחה קטנה אבל בגדולה יהא מותר להתחיל אפילו בסעודה גדולה דלא מוקמינן במתניתין במנחה גדולה ובסעודה גדולה אלא משום שלא תקשה לריב"ל ואנו לא ס"ל כוותיה וי"ל דנהי דלא קי"ל כוותיה בהא דאסור לטעום כלום קודם שיתפלל אלא מותר לאכול פירות בהא מיהא קי"ל כוותיה שאם התחיל לאכול סמוך למנחה קטנה שמפסיק מדלא משני לא קי"ל כריב"ל עכ"ל.