באר שבע · חלק א׳ סימן י״ח

אמנם יותר נכון בעיני ליישב ולומר לפי שעיקר היסוד של התוספות בתימה זו הוא מכח רב ושמואל דתרווייהו לא חשו לקושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה כמו שפירשנו הילכך תמהו התוספות על אביי למה לא מוקי למתני' כמו רב או שמואל ולהכי הוכרחו התוספות לומר א"נ נוקי במקום שאין כותבין כתובה וגביא בעידי הגט כו' והיינו כשמואל כדפירשו התוספות בהדיא לעיל בד"ה הוציאה גט וכו' והא דלא כתבו התוס' בהדיא כדסבר שמואל כמו שכתבו כדסבר רב גבי אוקימתא ראשונה נ"ל דהיינו משום דלא ברירא להו דשמואל מוקי הכי למתני' והראיה דבפרק הכותב פירשו להיפך דשמואל מפרש המשנה הוציאה גט היינו גט ממש אבל בעידי הגט גרידא לא גביא כו' ומה"ט כתבו התוס' אח"כ תרי טעמים על אבל במקום שכותבין כתובה לא יפרע עד שתוציא שטר כתובה וזה מפני דטעם ראשון שכתבו או משום שיהא נאמן לומר פרעתי דלא כרבי יוחנן הוא אליבא אוקימתא ראשונה כוותיה דרב וטעם השני שכתבו או משום דאין כותבין שובר הוא אליבא אוקימתא שניה כותיה דשמואל כפי מה שפירשו התוספות לעיל בד"ה הוציאה גט כו' ומ"ש התוספות ועוד כיון דמן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין כו' זהו טעם תניינא שפירשו התוס' דאביי לא הוי צריך למיהדר ביה מכח קושיא זו אטו גט מנה ומאתים כתוב ביה דהא אביי גופיה ס"ל בהכרח הך סברא שפירשנו לעיל לדעת רב ושמואל דבמקום שאין כותבין כתובה ראוי ומחוייב לומר דאין נאמן לומר פרעתי בלא טעמא דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם אחר כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום כיון דמן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין לא בעי לאוכוחי כו' אלמא דלאביי גופיה פשיטא ליה דבמקום שאין כותבין כתובה שאינו נאמן לומר פרעתי בלא טעמא דאין טוענין אחר מעשה ב"ד אלא מטעם כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום והיינו דסיימו התוספות פשיטא דאין נאמן לומר פרעתי כיון דלא נתקנה כתובה באותו מקום כלומר וא"כ אין שום מקום לקושיא זו אטו גט מנה או מאתים כתוב ביה ולמה הדר ביה אביי.