אבקת רוכל · חלק צ״ט סימן א׳

חכם לבב ואמיץ כח קורא לשבויי הסכלות דרור ולאסירי ההעדר פקח קוח מוציא ממסגר הפתיות אסירי עיני עורים יפקח פקוח שכלי בני זמנינו מוציא אל פועל מן הכח בנועם אמריו המקוטרים מר ולבונה ומרוקחים רקוח עלה למרום שבה שבי ומלקוח נטה שמ"י התבונות וארץ חפץ המדעים קרע קרוע הכה בים התלמוד גלים בקעו בקוע והעלה מתוכו פנינים המשוקעים שקוע: נטה אהלו אפדנו בין ימי החכמות ותקעם תקוע הוציא בשמן מחביביו בו כלה כל שמן מתקוע מקצות הארץ קציני' באים לשמוע דבריו באלו תקעו בתקוע נכספה וגם כלתה נפשי ספירי ספוריו לקוח חולת אהבה אני יבש כחרס הכח בלשוני מודבק מלקוח ישלח דברו וירפאני יזה עלי מי נעימותיו יניף גשם נדבת שלמותו יחייני יקימני ואחיה לפניו אחרי פרישת דרישת שלום גדולת מעלת מעלתו והתפלה לאל יצילנו מכל צרה אומר כי מיום שומעי היות קצף בעיר צפת צפי עליה מי הצרות צרת הדבר תמיד אייחל עתה יכלה ונבא בתוכה ונשמח שמחות את פני מי שאני נכסף לראותו כראות פני אלהים ויהון נפקין זקוקין דינור ובעורין דאשא מפומיה דמר לפומי ופה אל פה קושיותי אחבר אדבר אגרה אשבע רעבוני בלחם תעודתי לחם אבירים ודגן שמים הנותן טוב טעם לשבח ישביח ישביע ישובח גלי ספקותי ודכים ע"כ אחרו עד עתה פעמי גשמי נאמי קולמוסי ומנעתי עצמי מגשת בארשת קסת הסופר אשר במתני כי אמרתי דברים יכולין להיות על פה מה לי לאומרם בכתב אך עתה הלאני ה' כל עדתי בראותינו כי עבר כלה קיץ וקצת מן החורף והמגפה לא נעצרה אמרנו ארוכה היא בעון הדור ע"כ נחה שקטה הסכמתי לבא לפני מעכ"ת במגלת ספר בכל מה שאסתפק בו אתנהלה לאטי בעטי כי עתה לא עת דודים להראות פנים אל פנים ומגילה נקראת בזמני' כאלו ויהי מה במנה אקח מעת מעלתו ובמעלתו עמוקה מני חשך אגלה ומים מתוקים קרים נוזלים מבורות עמוקים אדלה ופנינים וכל אבן יקרה מים התלמוד אעלה ושפע שבע רצון כל גדותי אמלא אע"פי מגילה קטנה ככף איש אננה מעלה וממלאה מקום זוהר צוהר טוהר פני מעלת כ"ת פני מלאך האלהים אבל מה אעשה כי עונותי הטו משך הזעם הזה שיעור מה שנמשך וחטאתי מנעו הטוב ממני ישתבח הגוזר אליו פי קראתי יאמר די לצרות כל עמו ישראל אמן וכעת לא אעמיק שאלה או הגבה למעלה בדבר הלכה אבל תהיה השאלה בענין כי קרה לי ברודיש להיות הדבר נחוש אע"פי שכבר נשאל מכ"ת ממני עליה זה ימים ע"י כתב שנון הר' דוד י"ה אמנם מתוך תשובתו נראה שלא הרצה השאלה לפני גדולתו כראוי ע"כ הוספתי עתה שנית ידי כדי להעמידה על נכון בעניינ' וזה תוארה: