אבקת רוכל · חלק צ״ו סימן ה׳

ומ"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם שאמר או שאר היורשים אותו נראה שהם עתה ראויים ליירש אותו לא במי שבשעת דבורו אינו ראוי ליורשו ע"כ מוכרח בלשון הרמב"ם ואף הריב"ש לא אמר חילוק זה אלא בדרך אפשר ואף גם זאת י"ל שלא חשש לחילוק זה אלא כגוונא דאותו נדון שמתחל' בעליל' בא לומר שהוא יורשו לפי ששם משפחתו כשם משפחתו ואין שם משפחה ראיה כלל כמ"ש הרב ז"ל והראיה האחות שהביא שהיו שומעים שהיו קרובים ולפעמים היו קוראים זה לזה קרוב גם היא אינה כלום דאפשר דקרובי' מצד האם היו או קרובים רחוקים היו או שלא הייתה שום קורבה ביניהם כי אם שכינויים שוה והא לאו מילתא היא כמ"ש הריב"ש וגם הרא"ש בתשובה והראיה האחרת שאמר בנים לבני אחים אנחנו גם היא אינה כלום לפי שאין מעיד ע"ז אלא עד אחד ולפי שכל טענותיו שטען לא היה בהם ממש וגם כי בשלישי' לא היה בה כי אם עד אחד נראה בעיניו כי דין מרומה היה ולכן אע"פי שהביא עדים לטענ' השלישי' בקש וחיפש אחרי כל טצדקי דאפש' לדחות טענתו משום דאם איתא שהיו קרובים כיון ששניהם היו דרים בעיר א' מפורס' דהיה גלוי לכל העמים הדרים בעיר קורבתם באופניה וצדדיה ולא היה צריך לחזר אחר עד או עדים שיעידו בדבר ואף גם אלה לא העידו שידעו אלא ששמעו מפיו ולכן כתב אפשר לחלק בדברי המשנה והרמב"ם ורצה לה עזר קצת מלשון הרמב"ם אע"פי שאינו מוכרח וחזר ליישב מה שקשה ע"ז מההיא דמרי בר איסק וכ"ז לפי שנראה בעיניו שהיה דין מרומה כמ"ש אבל היכא דליכא למיחש לדין מרומה כמו בנ"ד שלא היו דרים בעיר אחת והעדות מתחלה הביאה והעידו ששמעו מפיו דבר ברור שהיא קרובתו בת אחיו מודה הריב"ש שאף אם בשעה שאמר כן היו לו בנים הראויים ליורשו דעדות מעלייא הוי ומורידים אותה לנחלה על פיהם ועוד שאף על פי שלא היה מקום לחוש שמא דין מרומה הוא העדות שהעידו ששאלו ממנו איזו קורבה יש בניכם וענה בנים לבני אחים אנחנו אינה כלום שמאחר זה אמר בלשון לעז איג"וש די פרימוש אירמאנוש ואין בזה הוכחה שתהיה קורבתם מצד האב שאף אם הם בני שתי אחיות יקראו פרימוש אירמאנוש אבל אם היו שומעים מפיו שהיו קרובים מצד האב כגון בנדון דידן מודה הריב"ש דמורידין אותו לנחלה ע"פי אותה עדות: