ומ"ש עוד שיש לספק בענין זה שאפשר לומר שהמשנה וגם הרמב"ם לא דיברו אלא במי שאומרים עליו שהוא קרובו בעת שהוא ראוי ליורשו כגון שאומרים עליו שהוא אחיו בעת שאין לו בנים או שהוא אחי אביו ובעת דבורו אין לו קרוב יותר ממנו שאז הוא כאלו אמר עליו שהוא ראוי ליורשו אבל בזה שאמר על ראובן שהוא קרובו בעת שהיו לו בנים ראויים ליירש או קרובים אחרים קודמי' לו בירושה אפשר שלא הייתה כוונתו על דעת שירשנו ומילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתיה שימותו בניו בחייו או שאר קרוביו הקודמים לו ויבא זה ליירש ומילתא דלא רמייא עליה דאינש אמר לה ולאו אדעתיה דומיא דמאי דאמרי' ביבמות פ' בית שמאי גבי נטולה אני מן היהודים כו' עכ"ל איכא למימר דכיון דמתני' סתמא מיתנייא בכל גוונא היא דאם איתא לא לישתמיט חד מהמפרשים או מהפוסקים לפלוגי בהכי:
אבקת רוכל · חלק צ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.