אבקת רוכל · חלק צ״ב סימן ג׳

ובגמרא אהא דתנן האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שמתנה על מה שכתוב בתורה לימא מתני' דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא אמר בדבר של ממון תנאו קיים דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים אפי' תימא ר"י התם ידע' ומחל' הכא לא מחיל ופירש רשב"ם התם קא מחלה שע"מ כן קבלה קדושין ובההיא הנאה דמקדש לה מחלה ליה וכיון דקבלה קדושין מניה נתרצית אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן למחול ואע"פי ששתק הבן אין זה מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל עכ"ל ושנינו עוד שם במשנה המחלק נכסיו לבניו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד דבריו קיימים אם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים ופירש רשב"ם המחלק נכסיו על פיו בצוואת ש"מ אינה צריכה קנין ולא שטר ולא משיכה אלא בדיבור על פיו בעלמא ריבה לאחד נתן לו במתנה כפלים או שהשוה להם את הבכור בלשון מתנה דבריו קיימים שיש כח באדם שיתן ממונו במתנה לכל מי שירצה ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום אם ריבה לאחד ומיעט לאחר בלשוי ירושה שאמר פלוני בני יירשני אותו שדה בית כור ופלוני בני יירש לתך לא אמר כלום דמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב ודלא כר"י ב"ב דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים עכ"ל משמע בגמ' דהלכתא כהאי תנא: