אבקת רוכל · חלק פ״ט סימן ז׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומ"ש ואם נאמר שהיא סתירה מה בין זה לנדון שלנו עד גם לנדון שלנו נקרא סתירה הדבר ברור דלא דמו אפילו כאוכלא לדנא דבנ"ד הטענה הראשונה היא בעצמה הטענה השנייה שמאחר שהקנין לא היה עשוי כמנהג חכמי. ספרד לומר אותו קנין לאו כלום הזא וכמאן דליתיה דמי זאת ועוד שאפילו היו שתי טענות שתיהן אמת דתרווייהו איתנהו כי בתחילה עשו קנס' ביניהם ולא כמנהג חכמי ספרד ואחר כך כדי שיתפייס ותתקדש מי בטלו שלא יזכר זכר קנס בדבר: ומ"ש להשיב על מה שכתבתי כמה רב גובריה לאפוקי ממונא באומדנא הרא"ש כתב הפך מזה בכלל פ"ו כו' אין מכאן הכרח שהרא"ש עצמו כתב בתשובה הביאה הטור בסי' ע"ח גבי ראובן שנתחזק לו שטר על שמעון בג' אלפים כו' אע"פי שהיו שם אמתלאות מוכרחות אין לפסול עדים ולהוציא מעות בשטר אמתלאות אע"פי שהיו מוכיחות מאד שהעדים היו פסולים הרי שלא כל האומדנות שוות וכבר כתבתי שאומדנא זו חלושה וקלושה ולא עוד אלא שהיא בנויה על קו תהו כמו שהוכחתי: ומ"ש וגם גמל האוחר שהביא מר לראיה שלא סמכו כתב הוא לראייה שסמכו תמהני עליו עד שהוא ממהר להשיב עלי מדברי הרא"ש בתשובה היה לו לעיין בדברי הרי"ף והרמב"ם וימצא כי כדברי כן הוא ומ"ש וז"ל ועל מה שכת' שהאומדנא היה חלישה בעיני היא חזקה כו' ויש לאומדנא זו ראיה מן התלמוד כו' עד דאין ב"ד פחות משלשה מה זו ראיה מהמוציא כתב כתוב וחתום למי שאין בידו שום כתב שאפשר שהיו מתפשרים לעשות קנס ולא עשו לו חיזוק עדיין כמו שעשו לפני שנתפשרו על הקנס ולא עשו לו שום חיזוק: ומ"ש על מה שכתבתי שמאחר שנתקדשה לא היו צריכים לקנס שזהו כיסוי השמש בכברה כו' זה הוא שפת יתר כי כבר כתבתי דדברים של טעם הם מאחר שיש במיאון בשת ופגם זה חשוב יותר מכל קנסות שבעולם. ומה שטען עוד וכי בשופטני עסקינן שהיה מוחל על הקנס ללא צורך ומה היה מפסיד כו' אינה טענה שאפשר שכדי שיתפיי' לקדשה בנו ולא יחוש לדברי החכם האפטרופוס וסייעתו שהיו מחזיקים בידו שלא יקדשנה נתרצה לבטל הקנס ויש ידים מוכיחות לזה שלא לקח בידו הר' אברהם שטר הקנסו' והוא שבא פה אחרי הקדושין כמשלש חדשים וזאת אומדנא דמוכח טפי מכל האומדנות שהביא הרא"ש שאין לך טפש בעולם שלא יקח שטר הקנס בידו ומה גם בלכתו למקום רחוק וכל שכן בהיות נעשה החיתון על כרחו של הר' יואב שהיה לו לתפוס שטר הקנס בידו אלא ודאי הדבר ברור שמפני שיניחנה להתקדש מחל לו שלא יהיה ביניהם קנס וכל שכן בהיות אומדנא זו לאוקומי ממונא דסמכינן עלה שפיר כ"ש שהעידים מעידים כן בפי' כי לא נתפייס הר' יואב להניח שתתקדש אלא ע"מ שלא ישאר עליו שום זכר קנס:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.