אבקת רוכל · חלק פ״ט סימן ו׳

ומ"ש גם היישוב השני שדברי הרא"ש הם כשאין כאן עידי השטר אתמהא כו' אין כאן תמיהא אלא דברים פשוטים שאע"פי שהלוה לא טען השואל נסתפק לו אי טענינן ליה הכי' ומ"ש על מה שכתבתי שאין המנהג פשוט במדינה שזה לו שתים עשרה שנים במדינ' וראה שכל קנס שדוכי' הם מסודרי' על דרך הרמב"ם כו' אני אומר שאני זה לי ארבעה ועשרים שנה במדינה זו וידעתי שהסופר הראשון לא היה בקי בזה כלל ואפי' אם הייתי מלמדו לא היה יודע לעשותו והסופרים הנמצאים היום הא' אין ספק שהוא בקי בזה שאני למדתיו ואפשר שימצא שני לו ולא ימצא להם חבר והסופרי' שאינם בקיאים כותבים שטרות כמו הבקיאים וחוזרני להעיד כי הרבה שטרות באו לפני בקנס סתם שלא כדעת חכמי ספרד ומ"ש ועל מה שבא בכתב עד הרבה פעמים כ"ש שאין כאן שטר תמהתי כיון דסתם קנין לכתיבה עומד דין הקנין כדין השטר כו' אין כאן מקום לתמיהא שהדבר מבואר שהכוונה שאלו היה כאן שטר היה מבואר בו אם היה הקנס כדעת חכמי ספרד אם לאו ומכיון שאין כאן שטר מי יעל' בדעתו לומר מסתמא נעשה הקנס כמנהג חכמי ספרד כדי לאפוקי ממונא: ומ"ש ועל זה שאמר שלא הושלשו שטרות איני יודע מה טיבו של שטר שלישות בכאן כו' והמנהג לכתוב ולתת שטר א' לכת אחת כו' אומר אני בדרך זה איכא למיחש דמחזי כחוכא ואיטלולא שכל אחד מוציא על חבירו שטר על מנה ואם יקיים תנאו מחול לו ומחזי כאסמכתא מה שאין כן כשמשלשים השטרות ואם איזה מהם מסרב אין השליש מוציא מידו אלא שטר אחד וכבר ראיתי מי שנוהג כן ומ"ש וז"ל עוד כתב ומ"מ אגב חורפיה לא עיין בה כו' ואע"פי שאמרו האומר לא לויתי כו' אין ראיה כי לא יתחייב כי כל מקום שלא ימצא סתירה שלא יקרא הוחזק כפרן כו' עד רברבי שקיל כל אלו הדברים הם דברי רצון בלי טעם ובלי ראיה ומ"ש אח"כ וראיה לזה עוד לא שייך לומר עוד ומ"ש אח"כ להביא ראיה מההיא דפרעתיך בפני פ' ופ' כו' לכשתמצא לומר דזה היא ראיה הא מיהא הראייה דמייתי מקמי הכי לא הייתה ראיה ויפה השבתי עליו כ"ש שגם זו אינה ראיה לנ"ד דהתם מעיקרא אמר שפרעו בעדים וכשהכישוחו העדים אמר שפרעו שלא בעדים ואי הוה מילתא דרמייא עליה דאיניש הוי הוחזק כפרן מפני שנמצא שלדבריו הראשונים פרעו פעם אחת ולדבריו האחרונים כשנצרף אותם עם הראשונים נמצא שפרעו פעמיים אחד בעדים ואחד שלא בעדים ואין לך סתירה גדולה מזו ועוד דאנן סהדי דמשקר שאין אדם עשוי לפרוע פעמיים: