וכן מבואר עוד בדברי הרמב"ם ז"ל עצמו שמנהג חכמי ספרד היה כדי לסלק מכאן דין אסמכתא וכן מבואר בדברי מגיד משנה וכ"כ בתשובת הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון שעשו שטרות זה לזה ע"מ שאם יהיה כך יתן השני שטרות לראובן ואם כך יתנם לשמעון והשיב דע כי כן נהוג בארץ הזאת לקיים כל דבר הסומכים על זה שאינו אסמכתא כיון דכל אחד מהם נתחייב בחוב גמור בלי שום תנאי אלא שתלו מחילת החוב בשליש שאם ירצה השליש ימחול לשמעון ואם לא מחלו ונתן השטר לראובן נמצא שזכה ראובן בחוב שנתחייב לו שמעון בשעת כתיבת השטר והנה חייב עצמו בלי שום תנאי ובענין זה כתב הר"מ דלא הוי אסמכתא עכ"ל ומאחר שאין כאן אסמכתא מה צורך לומר מעכשיו וגם הרשב"א ז"ל יודה בזה:
אבקת רוכל · חלק פ״ז סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.