אבקת רוכל · חלק פ״ז סימן ו׳

וגם ראיתי פסק החכם הר"ש ן' וירגא שכתב לחייב את הר"י בקנס ובפזורים ולא נראו בעיני דבריו כי מה שטען וכתב רואה אני זכות להר"א נגד הר"י עד דעתו שיכתבנהו כמנהג המדינה יש לתמוה מאחר שהוא בקי בדברי הטור חה"מ כמו שנזכר במה שכתב בסימן ס"א איך לא נזכר למ"ש בסימן ע"א וז"ל שטר שיש בו נאמנות ואין עדי השטר בפנינו וטוען הלוה כי לא נכת' הנאמנות בצוויו כי דרך הסופרים לכתוב מעצמם שופרא דשטרי אינו נאמן כי כיון שכותב בו וקנינן מיניה על כל מאי דכתיב לעיל אינו יכול לבטלו אבל אם העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו בציווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרי כמו שרגילים הסופרים לכתוב בכל השטרות אע"ג דכתיב ביה וקנינן מידיה על כל מאי דכתיב לעיל אין סומכים על הנאמנות ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתים כדאיתא בירושלמי עכ"ל והם דברי ספר התרומות הרי מבואר דאע"גב שדרך הסופרים לכתוב נאמנות ושטר יוצא מתחת יד זה וכתוב בו נאמנות אם אמרו העדים שלא נכתב בצווייו אין הנאמנות כלום כ"ש בנ"ד שאין כאן שטר כלל ומה שיש לדקדק על דברי הטור שבסימן ס"א כתב דברי תשובת הרא"ש בלי חולק ובסי' ע"א כתב דברי בעל התרומות בלי חולק והם כסותרים זה לזה כתבתי בס' ב"י דאפשר לומר דבעל התרומות מיירי כשאינו מנהג פשוט בכל המדינה לכתוב כן בכל השטרות אי נמי הרא"ש מיירי כשאין כאן עדים שיעידו שלא כתבנוהו בציווי הלוה ע"כ והשתא לתירוצא קמא אין המנהג פשוט בכל המדינה לכתוב בכל שטרי קנסו' כמנהג חכמי ספרד שכמה שטרות באים לפנינו ואין כתוב כמו כן ולתירוץ השני השתא ומה התם ששטר יוצא מתחת ידו וכתוב בו נאמנות לא מהני אלא מפני שאין כאן עדים שיעידו שלא נכתב בציווי הלוה בנ"ד שאין כאן שטר כלל עאכ"ו: