אבקת רוכל · חלק פ״ו סימן ד׳

ועל ענין הפיזורים מה שהשיב הר"י מי צוה לו הוא עשה מעצמו אינה טענה כי הר"י במה שעשה הפסידו כל הפיזורים וגרם לו הפסד ממון ובהדיא כת' הרמב"ם בהלכות חובל כי כל הגורם הפסד ממון חברו חייב לשלם והביא פירושים הרבה תחת הכלל הזה ומהם דומה לנ"ד הוא מ"ש שם העושה עבדו אפותיקי ושחררו שחייב לשלם לו לפי שגורם לו הפסד ממון וכן ג"כ במה שלמד הר"י ליתומה למאן גרם לו שהפסיד כל מה שפיזר בלקיחתה ולא עוד אלא שהיה מהראוי שישלם הר"י לבן הר"א כל נכסי היתומה שהפסידוהו בסיבת המיאון כי הוא כבר זכה בכל כמצות המת אשר ראוי לקיימה וכפסק הרב וכפתקתו לכל חכמי וממוני וטבוי העיר אשר התוועדו יום אחד בבית הכנסת איסקל"ין ונתקוטטו עם הרב האפוטרו' על הענין ועל אפו ועל חמתו עשו וקדשו היתומה לבן הר"א הנז' ומיראתם פן ילמד הר"י ליתומה למאן גזרו עליו אלות וחרמות והוא עבר על הכל כפי המפורסם כי אין לנו עסק בנסתרות א"כ הר"י הפסיד לבנו של הר"א היתומה והנכסים והרחיקו מעל גבולו כי היתומה היתה קרובתו וזולת שהדין כן ראוי היה לעשות מדין קנס ותקנת הדור ולא יעשו האנשים סחורה ביתומות הנופלות בחלקן מצד אמותן ונמצא הלא עושה סחורה בפרתו של חבירו וכההיא דיבמות הוא עשה שלא כהוגן אף אנו נעשה לו שלא כהוגן וזה יהיה משפט המערימים וכמ"ש הטור בשם הרא"ש אביו בסי' ז"ל שכל מי שמכוין להערים ולהפקיע תקנת חכמים ולעשות עול לחבירו לכדום חכמים בערמם ועמדו נגדו להפר עצתו ומחשבתו הרעה ונדון אנו ונלמד דבר מדבר כי חכמי התלמוד לא הספיקו לכתוב כל הנולדות העתידות לבא המתחדשות בכל יום אלא שהבאים אחריהם יוצאים בעקביהם ומדמים מילתא למילתא עכ"ל וה' יצילנו משגיאות שמואל בן וירג"ה