אבקת רוכל · חלק פ״ה סימן י׳

תשובה הדבר נראה ברור שאין שמעון זוכה במתנת הגן והבית ואפי' עכבה לאה בנישואין לפי שהיא ואחיה לא נתנו הגן והבית אלא מחמת נדוניא וכל שלא נשאת לו מאיזה צד שיתבטלו הנישואין לא זכה הוא בקרקעות שמתנת הקרקעות נגררת אחר הנשואין והוא היה חייב לכותבן לה בכתובתה ואף משום קנס איני רוצה בחיוב הקנס אלא מאתים זהובים וקנתה לאה בקנס שמעון וזה וזה לא קנסו עצמם כי אם במאתים זהובים וגם על עיקר הסירוב נראה שהדין עם לאה מכמה טעמים חדא כי ממה שבא בשאלה נראה כי אותן שהיה לשמעון להזמין משלו לעשות בהם צורכי הכלה היו שכך כתוב שם לצורך המשודכת וכ"נ שאלו הזמין עצמו והמאתים זהובים עד יום ששי לערב שהרי לאה מסרה מודעא ביום ששי שהיה מזומנת להנשא לו ואם שמעון ג"כ הזמין עצמו והמעות באותה שעה הרי עשה מה שאמרה היא אלא נ"ל מתוך השאלה שהוא הערים ושהא עד לערב כדי שלא נשאר מן היום להכין צורכי הכלה ולא צורכי החופה כשאר הנשים הנשואות ולא נתכוונה זו לינשא לו אלא דרך כבודה כשאר הנשים שאפי' לא התנה כלל דברים אלו הולכין אחר מנהג המדינה וסתמן כפירושן וזהו מכלל דרישת ההדיוטות שנזכר במציעא בפ' המקבל וכל אותן הדברים שהם מדרישת הדיוטות הרי הם כתנאי ב"ד שאע"פ שלא כתב כמי שכתב ועוד שהטענה שטענה שלא כתב לה כתובה ונדוניא כמנהג טענה יפה היא עליו לישא אותה בשבת נחמו ולכתוב לה כתובה ונדוניא ומשמע שבזמן הנשואין הקבוע להם שהוא שבת נחמו היה לו לכתוב לא שינשא עכשיו ויכתוב לאחר זמן שא"כ אפי' לאחר שנה ואחר שנתיים ועוד שאין לה להתבזות בין שכינותיה שלא יעשה לה כמנהג האלמנות והולכים בצנעא בליל חמישי בבית החתן ולברך ברכת נישואין בשחר וכל זה יראה שהוא דרך בזיונה משא"כ לשאר הנשים שכמותה בכך וכדרך שאמרו בשלהי פ' מרובה בנודר ליקח בית ולישא אשה בא"י שאין מחייבין אותו עד שימצא ההגונה לו וכמעשה של אותו שנשבעה שכל שיבא אליה אינה מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם הגונים לה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה כך הדין בזו שלא נתכוונה אלא שתנשא בהגון לה ולפיכך אני רואה מיהא ממש כדברי שמעון לא במתנת קרקע ולא בקנס ואם הקדיש הקרקעות אינן הקדש דמה שאינו שלו הקדש ע"כ לשון הרשב"א ז"ל: