אבקת רוכל · חלק פ״ה סימן ט׳

והנה אני הקטן הוכרחתי לכתוב סברתי בזה לשואל אשר נדרשתי והנני משיב כי הדין עם הר' יואב ואין לו להר' אברהם על הר' יואב דין ודברים וזה כי הר' אברהם תובע להר' יואב שלשה מיני פיזורין המין הא' שייך בהוצאת השדוכין והשני מינין האחרים לא שייכי כלל ענבין השדוכין כי יש מהם שפיזרם להשיג דבר בקשתו ופזור כזה לעולם על הספק הוא אם ישיג אותו דבר אם לאו ופיזור כזה לא ניתן לישאל כי הפיזור שניתן לישאל הוא פיזור אחר גמר הענין כמו המתנות כמו תכשיטין כמו סעודות ודברים דומים לאלו כי האדם אינם מפזר' כי אם בחבוב החתון והדין נותן שהמעכב יפרע לחבירו ההוצאה ומטעם זה באים כל הפוסקים כלם וכל מה שהוציא ופיזר עד הביא השדוכין לידי גמר שמשעה ראשונה פזר על הספק אם ישיג הדבר אם לא ישיג בזה אין ספק שאין שום פוסק שיחייב בדבר זה וא"כ בנדון שלנו מה ששואל הר"א בהליכתו לקושטאנטינא אחר הר"י הפאריג"א ומה שפיזר פה עד הביא השדוכין לידי גמר אין לו דין ודברים על זה גם מה שפיזר במתנות בנו מה יש לו להר' יואב ע"ז וג"כ מה שמחל להר"י פאריג"א כדי שיודה בשדוכין אין לו על הר' יואב דין ודברים גם מה שפיזר כמו השק של צמר שנתן מתנה לישיבות גם מה שפיזר בבואו פה כי אם אפשר שלא היה בא בעד המתנה לחוד כי אם כדי לשדך את בנו עם היתומה כל זה הפיזור הוא פיזור להשגת הדבר ואינו נטפל בהוצאת שהוציא אחר גמר השדוכין דשדוכין עצמם לחבוב החתון עד שנתחייב למעכב אח"כ גם מה שפיזר בחזרתו שהוא מין האחר כי זה הפיזור הוא צורך עצמו כדי לחזור לביתו כי אינו לצורך השגת השדוכין ג"כ אינו בענין השדוכין עצמם כי אם להנאת עצמו לחזור לביתו זה אינו בשכל אדם לשאול שאלה כזאת לפני ב"ד ובזה ברור הוא אין צריך להאריך ואם יש לו לשאול הוא מה שפיזר בענין השדוכין עצמם והוא כמו מה שפיזר בסעודה ומה שפיזר במלבושים אדעתא שיבלם בבית אמה נתנם ומה שפיזר בתכשיטי זהב וכסף בנדון שלנו יש לדון כי מה שפיזר בסעודה ומה שפיזור במלבושים שתבלם בבית אמה כי אין לו דין להר"א כי ממי ירצה אותם אם מהר"י ממה שנתחייב לו כבר הר' יואב פוטר את עצמו באומרו כי העכוב לא בא מידו כי שלא מדעתו ורצונו נעשה מה שנעשה ואם מצד אשתו אם היתומ' היא לא נתחייב' להר"א שום חיוב ואם היתומ' כבר היה יודע הר"א כי אין מעש' קטנ' כלו' ואדעת' דהכי נחית ולשע' א' הניח מעותיו על קרן הצבי ואם יש לו דין הוא מתכשיטי כסף וזהב הנמצאי' בעין כי מסתמא לא נתנם כי אם לסבת החתון וכל זמן שלא נשאר התכשיטין הם שלו וא"כ בנדון שלנו אין לו להר"א דין על כל הפזור ששאל כי אם בתכשיטו זהב וכסף וכל הנמצא בעין וממה ששואל שיתבע מהחכם האפטרופוס הע"ה שולטאניס תשלום המאה גם שיתן לו השטר מכ"ה פרחים שיש לו לאפטרופוס עליו גם בזה אין לו דין כי המאה פרחי' של מתנת בנו לא צוה הזקן נ"ע שיתנו לו ממעו' שהפקיד ביד האפטרופוס כי אם מהמעו' שהיה חייב לו פאריג"ה וכ"כ בשטר הצוואה כאשר יראה הקור' בו כי אם מהמעו' ואדרבא הר"א חייב ליתומי' כל הע"ה פרחי' גם ממה ששואל מענין קנס השדוכין לא הבנתי דברי השוא' אם הקנס היה שנתחייב הר' יואב להביאה לזמן הנשואין אשר קבעו ביניה' מפוייסת ומרוצת שתכנס לחופה עם הארוס ואם באולי לא יביאנה שאז יהיה חייב בקנס ההוא ואם כך הוא מעולם לא בא לכלל חיוב עד שיהיה נתבע מהר"א בקנס ההוא והטעם כי הזמן של נשואין שקבעו לא בא הארוס ליכנס לחופה עם ארוסתו ומאחר שלא בא לזמן הנשואין כדי שיתקיים הר' יואב תנאו להביאה מפוייסת אינו חייב דבר שאפי' שיבא אחר כך ולא הביאה מפוייסת והטעם שיכול לומר כי לא נתחייב כי אם לזמן אשר קבעו ביניהם כי אז ודאי היכולת בידו להביאה מפוייסת ומרוצת אחר שבא הארוס לזמנו והשלים תנאו אין בידה למחות ואנן סהדי כי אין כוונתם לגרום נזק ממון להר' יואב בעל אמה אבל אחר שבא הזמן של נישואין כאשר קבעו ולא בא ואז הרשו' בידה אחר שלא השלים הארוס תנאו לעשות מעצמה מה שלא תרצה אז ודאי לא נתחייב הר' יואב בשום קנס כי הדין נותן שלא היה מתחייב הר' יואב בקנס לרצון הר"א לכשירצה לבא עד שנת היובל ובבירור כתב הרא"ש והרשב"א בתשוב' בענין השידוכין ושמו ביניהם קנס שאם לא יבוא הארוס לזמן שקבעו ביניהם והלכה היא ונשאת לאחר שאין לארוס דין ודברים עם משודכתו בענין הקנס אחר שלא השלים תנאו שלא בא לזמן שקבעו ביניהם וז"ל הרשב"א בתשובת רל"ג ראובן שדך את לאה אחות שמעון ע"פי תנאים ידועים כתובים ע"פי ידי עדים וזה נוסח התנאים בפנינו אנו עדים ח"מ התנו ראובן עם שמעון שתנשא לאה אחות ראובן לשמעון המשדך כפי התנאים הכתובים כאן למטה ושתתן לאה הנז' בנדוניא לש' הנז' המשודך לה את כל הבית שלה עם הגן שמצריה כך וכך וראובן הנז' לקח בקנין שלם מעכשיו בפנינו אנו עדים ובפני נכבדי קרוביה וקרובי המשדך שסלק עצמו סלוק גמור מן הבית הנז' ומן הגן ונתן הכל לשמעון גיסו הנז' וללאה אחותו הנזכרת מהמשודכת לו ולקחה לאה קנין שנתנה למשודך כל הבית והגן הממוצר למעלה כפי מנהג מתנות קרקע הנדוניא והשליטו במכירת הגן מעכשיו כשירצה בלי שום ערעור בשעת הצורך ועוד לקחה בק"ש מעכשיו במקום קידושין נתחייבה לשמעון הנ"ל המשודך ולהנשא לו כדת משה וישראל בשבת נחמו הבא בלי שום ערעור ועכוב וג"כ רצה והודה שמעון המשודך בכל התנאים הכתובים למעלה ולקח בקג"וש במקום קדושין כמנהג שיתחתן וינשא בלאה בזמן הנז"ל כדת משה וישראל ולעשות לה כתובה ומתנה לחוד כמנהג כאן וג"כ לכתוב בכתובתה הבית הנ"ל ונשבע בתורה להמצא משלו וממונו לעת החיתון הנ"ל מאתים דינרים לצורך לאה המשודכת ונשבעו המשודכת הנזכרת והמשודך הנז' זה לזה בפנינו ועל דעתינו לעשות כל זה ושלא יהיה רשות ביד אחד מהם לעכב ולסרב על שום דבר מכל מה שהזכרנו עכשיו ולהיות כח כל אחד מהם להכריח לחבירו לעשות כל זה לקחה היא בקנין מאתים זהובים אדפעשי"א המשודך לה והוא ג"כ ממאתים זהובים אחרים והשטרות יהיו ביד נאמן להחזירן למזומן לקיים התנאים אם יסרב האחר ובר"ח תמוז מסר מודעא ראובן אחי לאה בשביל לאה ואמר לשמעון בפני עדים שיכין עצמו לישא אחותו ליום הנועד שאחותו מזומנת לינשא לו כמו שנזכר בשטר התנאים שלהם ועוד מסר מודעא אחרת בשביל אחותו בשני עדים ושמעון המשודך במודעא הראשונה והיה זה ביום י"א לחדש אב בשנת חמשת אלפים ואחד וחמשים ועוד מודעא אחרת וזו ביום ששי ערב משבת נחמו וכן שמעון מסר מודעא שהיה מזומן לישא אותה אבל לא כתב כתובה ונדוניא כמנהג וכאשר נתחייב בשטר התנאים ובתוך כך עבר הזמן הכתוב בשטר התנאים ולא נשאה ושמעון טוען אני קיימתי התנאים ולאה טוענת לא קיימת שלא כתבת לי כתובה ונדונייא ומתנה לחוד כמנהג וכל אחד שואל הקנסות ושטר מתנה לנאמן והיא אומרת אני הייתי מזומנת להנשא לך כמנהג בשטר כתובה ומתנה ועוד שמנהג לאלמנות ללכת לבית החתן ולברך ברכת נשואין יום חמישי בשחרית למחרתו ואתה שנית המנהג ולא הזמנת המעות עד יום ערב ששי בלא שום כתובה ונדוניא ובלא שום חופה כמנהג הודיעני הדין עם מי וכן הודיעני אם יש לעדים לכתוב לשמעון שטר מתנה על הגן בלא שום תנאי כי העדי' כתבו שטר המתנ' אחר שבת נחמו לשמעו' ושמעון בא להחזיק בגן אודיעני אם יש לו להחזיק ואם הקדישו אם הקדשו הקדש אם לאו ע"כ