ומ"ש כ"ת עוד להצלת כולה מילתא לרבנן א"א דאיכא למיחש להא מילתא ליחוש אני לא אני את נפשי הצלתי והנה הוא זה אשר אח"כ נמצא אתו עם המצוה הנז' החכם כהר"ר יצחק חבר וכה"ר אברהם שלמה והיה נושא ונותן עם הנותן הנז' להוציא בשפתיו אם יש את נפשו לתת שום דבר לת"ת כו' עד גם דאיכא למימר איפכא ולזה אמינא להוי ספקא אפי' אם היה כדבריך שאם היה חוזר בו מהני מאחר שעדות שניה זו היא מסופקת ומפני שבקצת דברים לא השיב על נכון וגם אי בענין זה לא היתה אותה רמיזה שרמז מודה בהחלט על לאו ועדות הראשונה היתה נראית שהיה בדעתו ושאמר בפיו אין ספק מוציא מידי ודאי כ"ש שעדות שניה אינה מסופקת אלא בטלה ודאי שמאחר שבקצת דברים ששאלוהו לא השיב האמת ג"כ לא היה בדעתו אין בדבריו אלה כלום:
אבקת רוכל · חלק פ״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.