אבקת רוכל · חלק פ״ב סימן ו׳

ועוד אני אומר שאפילו אם היה בדעתו והיה חוזר בו ממה שהודה שהיה לאלעזר מאתים ויניציאנוש לא היה בדבריו האחרונים כלום דכשם שבריא שהודה דרך הודיה שיש לפלוני אצלי מנה וחזר אח"כ ואמר שלא היה אצלו כלום אין בדבריו האחרונים כלום והרי הוא חייב לשלם כדגרסינן בפרק מי שמת איבעייא להו ש"מ שהודה מהו ת"ש דאיסור הו"ל תליסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי אמר רבא היכי נקנינהו רב מרי להאי זוזי כו' ולא די איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא ופירשו התוס' בשם ר"י דהכי מיבעייא ליה ש"מ שהודה שיש לפ' מנה בידו אע"פי שאנו מוחזקים בו שאין לו מי אמרינן דקני במתנת ש"מ ואם עמד חוזר או דילמא קנה לגמרי ואם עמד אינו חוזר ופשיט מההיא מעשה דאיסו' גיורא דקנה במתנת בריא ע"י הודאתו דאי במתנת ש"מ היאך קנה והא אמרינן כל מאן דאיתיה בירושה איתיה במתנת ש"מ כו' א"כ כמתנת בריא היא ואם עמד אינו חוזר וכן משמע מתוך פי' ר"ח דפירש לידי איסור דהני דמים דרב מרי בריה וקני ליה באודיתא דאבוה עכ"ל וכן פירש הרא"ש וכן פי' בספר התרומות שער מ"ב וכן פי' הר"י ן' מיגאש וכ"כ הראב"ד וכן פסק הטור. נמצינו למדין שאפילו אם היו מעידים בעדות שניה שהיה בדעתו ושחזר בו בפ' לא היה בחזרתו כלום והודאתו הראשונ' קיימת נאם הצעיר יוס' קארו