כתב עוד כ"ת סוף פ"ב לפי מ"ש הרב הנמקי שם על מה שכתוב בהלכות הא דאמר דרך הודאה חייב כגון מודה אני שמנה לפ' בידי כו' הנה שגם בש"מ צריך לו' מודה אני לפי' הנז' ללשון ההלכות עכ"ל אין זה דקדוק ללמוד ממנו דין דלישנא רווחא נקט ול"ד ואפי' אם היה הנמקי סובר כן לא חיישינן ליה במקום הרמב"ם ודברי הרמב"ם הם מבוארים שכתב המודה בפני שנים שיש לפ' אצלו מנה ואמר להם בדרך הודייה לא בדרך שיחה אע"פי שלא אמר אתם עדי ואע"פי שאין התובע עמו הרי זה עדות עכ"ל הרי מבואר שאע"פי שלא אמר מודה אני מהני שהרי כתב בדרך הודיה ומודה אני אינו דרך הודיה אלא הודיה ממש ועוד שכתב לא דרך שיחה וא"א שהוא מצריך שיאמר מודה פשיטא דאינו דרך שיחה הילכך על כרחך כשאינו מזכיר לשון הודיה כלל מיירי ומש"ה מצריך שלא יהא דרך שיחה וזה פשוט ומוכרח בדברי הרמב"ם:
אבקת רוכל · חלק פ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.