וכתבת עוד כיון דלא פסיק אפשר דטענינן ליתמי מה דהוה אפשר אבוהון כיון דלא פסיק אי הוה קם ממרעיה ולא חטפיה מיתה הוה אפשר לומר מדכר דכירנא דלא פש ליה גביה ולא מידי דפרענא ליה ולכן לא פסיקנא למילתא והוה מהימן גם אנן נימא כן אבתריה לספוקי מילתא עכ"ל כתב דברים אלו שלא בהשגחה שאם כן למה הצריך רבא שיאמרו יתומים חזר ואמר לנו פרעתיו הא לפי דבריך אע"פי שלא אמרו כן פטורים מפני שאביהם היה יכול לטעון כן אלא ודאי כל שלא אמרו כן חייבים לשלם וזה ברור כשמש בלי ספק וכן כתב הרי"ף בפירוש ושמעי' מהא דרבא דהיכא דלא אמרו חזר ואמר לנו אבא פרעתי דנותני' ואע"ג דלא אמר תנו:
אבקת רוכל · חלק פ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.