אבקת רוכל · חלק פ״א סימן ט״ז

ולענין ההוצאות שעשתה חנה כדי שלא יקח הקיסר נכסי שמעון מתוך דברי השאלה נראה בבירור שלא היה אז מעליל אלא על שמעון לבד כי הגידו לו אשר הוא יהודי במעשיו לא על חנה ובתה ואע"פי שצוה לעכב הפנקסים וכל הנכסים זה היה מפני שהיו הנכסים משותפין ומעורבין אבל כשהיו מתבררים הדברים לא היה לו עסק אלא עם נכסי שמעון בלבד ואע"פי שאח"כ העליל על חנה ובתה שהן יהודיות וגזר לקחת נכסיהן זה היה אחר שנסעו בלתי ידיעתו כי אז הוברר לו באמת כי היו הולכות למקו' שהיה להן רשות לשמור תורת משה אבל קודם לא היה מעליל עליהן אלא על שמעון לבד וכיון שכן כל ההוצאות שעשו אז להציל הנכסים הכל יהיה מנכסי דינה בת שמעון לבדה ולא מנכסי חנה ושרה גם לא מנכסי הבנים אם לא גבתה עדיין נדונייתא באותה שעה ואם גבתה נדונייתא כבר באותה שעה אם יאמרו אברהם ויוסף שאע"פי שהיו נלקחים נכסי שמעון היו מגבים לה כתובתה לא תפרע בהוצאות הנז' ואם לאו תפרע לפי ערך נדונייתא וההוצאות שנעשו אחר שידע הקיסר שנסעו הן וכל אשר להן וגזר לקחת כל הנכסים כל אותם ההוצאות דבר פשוט שהם על כלל כל הנכסים של חנה ורבקה ובנותיהן כל אחת תפרע לפי ערך חלק שהיה לה באותם הנכסים שעכב ועל ההוצאות שנעשו בויניציאה על מה שהלשינה רבקה לאחותה חנה ולשרה בתה ועל תביעותיה' הכל תפרע רבקה מכתובתה כדין מוסר שכתב הרמב"ם בפ"ב ואם לא תספיק כתובתה ישתלם המותר מנכסי דינה בתה כי ההוצאות ההם כדי להציל נכסי דינה נעשו שלא יצאו מתחת יד חנה האפטרופא שמינה עליה אביה ויופסדו ביד הגוים ויהיה סבה שתטמא בין הגוים וכן מה שהפסידו להציל הנכסי' ששלחה רבקה לעכב בפראנסייא על שם בתה תפרע מכתובתה ואם לא תספיק כתובתה יפרע מנכסי בתה כאמור אבל מה שהלשין הגוי שהיא יהודי' לא היה בשליחותה ואין עליה לשלם ולפי שכנראה שהוצאה אחת היתה דרך כלל ישערו כמה היה צריך להוציא כדי להציל אותם נכסים שהיו מעוכבים בפראנסייא על שם בתו בלי טענה אחרת וזה תשלם רבקה כנז' ואם לא תספיק כתובתה יפרעו מנכסי בתה כי הוציאו כדי להציל נכסיה כנז' ומה שהוציאו יותר על שיעור זה ישתלם מכלל הנכסים וזה הוא הנראה לי בענין זה נאם הצעיר יוסף קארו