אבקת רוכל · חלק פ״א סימן י״ג

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ועוד דההיא מתני' עדיפא מנ"ד דהתם אם היה שולח סבלונו' קודם שיקדש כלל עלו לו הסבלונו' לקדושין לדעת קצת מהמפרשים ואפי"ה כשקדמו להם קדושי' פחות משוה פרוטה לא עלו לו הסבלונות לקדושין משום דאמרינן שע"ד קדושין הראשונים שלח ובנ"ד אם לא היה תנאי ומנהג והיה אומר שיש לאשתו בנכסיו החצי לא אמר כלום דאפילו אומר נתתי שדה פ' לפ' לא אמר כלום אלא א"כ כתב כן בשטר ומסר לו השטר דקנה במסירת השטר הא לאו הכי לא דבדיבורא לא מיקניי' ארעא וכדאית' בפ' השולח וכדברי הרמב"ם פ"ד מהלכות זכייה ומתנה ובנ"ד לא היה מסירת שטר ואפילו אי הוה לא הוה מהני משום דמטלטלי נינהו ואינם נקנים במסירת שטר וכיון דאפילו היה אומר נתתי לאשתי חצי נכסי לא אמר כלום כ"ש באומר יש לאשתי בנכסי החצי שלא אמר כלום אפילו היה כותב ומוסר לה כן לא מהני אפילו בקרקעות משום דאין זה לשון מתנה כלל ושמא סובר הוא דיש לה ואין לה ואע"פי שהיה ש"מ כשאמר כן ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו היינו באומר לשון מתנה אבל בנ"ד שאינו לשון מתנה לאו כלום הוא וא"כ גרע טובא נ"ד ממתני' דהמקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לאחר מכאן ואם שם אמרו שעל דעת קדושין הראשונים שלח כ"ש בנ"ד שהדבר פשוט שע"ד התנאי והמנהג אמר ולא נתכוון למתנה ומעתה מ"ש ולא גרע לשון זה בשעת צוואתו ממה שהיה נותן או מניח לאשתו חצי נכסיו נתברר דגרע וגרע טובא:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.