אבקת רוכל · חלק פ״א סימן י״ב

ומ"ש וכן זוכה חנה בחצי נכסיו וביתר השליש מצד צוואתו שכתב וז"ל אי דיגו מאש כו' גם כי לשון זה אינו לשון מתנת ש"מ אפי"ה בלשון זה זוכה יותר בחצי שהוא כמו הודאה שהוא תודה שחצי נכסיו הם לאשתו ונ"ל כי מ"ש לשון זה הוא על הקדמת התנאי שעשה עמה בשעת נשואין כו' וגם מצד התנאי הנהוג בכל המלכות כו' וגם מצד התנאי והמנהג היה לה כבר החצי עתה באמירתו זאת הוא מקיים התנאי ההוא והוא כאומר שהוא חפץ עתה גם כן שיהיה החצי לאשתו גם כי לא היה מתנה עמה כך וגם שלא היה המנהג כך עכ"ל אחר שהודה שאין לשון זה לשון מתנה אלא סיפור התנאי שהיה ביניהם חזר להנבא ולומר שהוא כאומר שהוא חפץ עתה כי לא היה מתנה עמה כך וגם שלא היה המנהג כך ואדרבא פשט הדברים מורים בהפך שהוא כאומר אין בידי לצוות על חצי נכסי מפני שמצד התנאי והמנהג יש לה בהם החצי ואלולי התנאי והמנהג היה לי רשות לצוות עליהם אבל מה נעשה והתנאי והמנהג מעכבים ע"י והרי זה דומה למה ששנינו המקדש שתי נשים בפרוטה או אשה אחת בפחות משוה פרוטה אע"פי ששלח סבלונות לאחר מכאן אונה מקודשת וכן קטן שקדש וק"ל