אבקת רוכל · חלק פ׳ סימן ל״א

ועל דבר ההוצאות והפיזורין אשר נעשו בויניציאה על שרבקה אחות חנה אמרה לשררה ובתי דינין שלהם איך חנה אחותה הנז' ובתה שרה רוצות ללכת לתוגרמא להתיהד כו' ושיעשו אותה אפוטרופוסית על נכסי בתה דינה והוכרחה חנה הנז' להוציא ולפזר סך ממון רב על זה נר' דבר פשוט שרבקה חייבת בכל אותם הפיזורין שלא היה לה רשות לתבוע דבר זה מאחותה כי בעלה שמעון מינה את חנה גיסתו אפטרופוסית על נכסי דינה בתו עד שתהיה בת נישואין ותהיה ראוייה לשאת ולתת בהם ועדיין לא הגיע לזה גם כי היא לא תבעה שום דבר כי היתה קטנה ואמה היתה טוענת בעדה וכל תביעותי' היו שלא כדין ולכן כל הפיזורין אשר נעשו בסיבת תביעתה היא חייבת בהן ואם לא יספיקו נכסיה שהיא נדונייתא לפרוע כל ההוצאו' הנז' המות' הוא על נכסי דינה כי חנה האפטרופ' כל מה שהוציא' בזה הוא מנכסי דינה להצילם מיד רבקה כי אם הייתה נותנת בידה הייתה נחשבת פושעת בנכסיה כי לא נמסרו אלא בידה עד שתהא דינה ראוייה להנשא ותהא ראויה להשתדל בנכסיה ועדיין לא הייתה בגדר זה וכן כל מה שהפסידה במה שעכבה רבקה אחותה בשם דינה כתב סך גדול מן הנכסים אשר היא בפראנסייא חייבת רבקה בכל ההפסד כי ע"י שליחותה נעשה ההפסד ההוא דהא דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה והשליח חייב היינו כשהשליח בר חיובא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אך במה שהפסידו אח"כ במה שלא נתרצה הגוי הרשע במה שפרעה לו רבקה הנז' והלך והלשין על שתיהן ועל בנותיהן שהיו יהודיות נר' שהוא גרמא בנזיקין ולא היה ע"י שליחותה כי גם לה הלשין והרע לעשות וההפסד הוא על כלל כל הנכסים והראיה על כל זה הוא כי בענין ההפסד של ויניציאה חייבת רבקה כי היא קבלה על אחותה לערכאות והוי כמוסר ממון חבירו ליד אנס שחייב לשלם ממיטב כדתנייא פ"ק דבבא קמא בארבע אבות נזיקין ומוסר הרי ב"ה ובהלכות חובל ומזיק פ"א כתב הרמב"ם המוסר ממון חבירו ביד אנס חייב לשלם אע"פי שלא נשא ונתן ביד אלא הרגיל בלבד בד"א כשהראה המוסר מעצמו כו' והכא בנדון זה רבקה מעצמה הלכה לערכאות ומסרה את אחותה בידה עד שהוכרחה לפזר ממוו רב מנכסי היתומה להציל שאריץ הנכסי' דאע"ג דעל דבר תביעתה הוא שקבלה עליה מי הרשה אותה לתפוס אותה ע"י גויים אפילו שלא הייתה אלא להכחרי' למשפט לא היתה רשאה וכמו שכתוב בהגהות מיימוניות סימן י"ד בספר נזיקין וכל המוליך לחבירו לערכאות חייב לשלם לו כל מה שהפסיד וכדמייתי התם בתשובה ט"ו והביאה במרדכי פרק הגוזל על הר' אפרים והר' שמואל דמשמע דחייב לשלם לו כל מה שהפסיד למי שהוליך בערכאות אפי' שלא הוליך אותו אלא להכריחו על דת יהודים היה לו ליקח רשות מבני קהלו וכ"ש הכא שהייתה מכרחת אותה לדון בדיניהם וכל תביעתה הייתה שלא כדין ואפילו בדיניהם וכ"ש בדיני ישראל ואם אין עדים במה שהפסיד כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו כגון שהראה מעצמו כו' ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כך וכך והמוסר כופר במה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו כו' ואם לא תפס אין מוציאין מיד המוסר ע"כ והיינו משום דסלקא בתיקו בענין אם עשו תקנת נגזל במסור או לא: וכתב הרב בעל המגיד שאם המוסר אינו כופר אלא אומר איני יודע שהלה נוטל בשבועה וכן דעת רבינו תם ויש חולקים ע"כ ורבינו האיי כתב ואם אין שם עדים שיעידו סך הממון שהפסידו ישבע הנמסר ויקח מחצית מה שישבע דכיון דבעיין סלקא בתיקו הוי ממון המוטל בס' וחולקין כיון דידעינן שזה עשה לו מלשינות וידעינן נמי שהפסיד אלא דלא ידעינן כמה הוי כמו שהביא בצרור הכסף דרך שני ש"ה וא"כ בנ"ד אם אינו ידוע בעדים כמה הפסידה חנה על תביעת רבקה בויניציאה אם רבקה אינה יודעת חנה נוטלת בשבועה ואם היא כופרת במה שטוענת חנה שהפסידה או במקצת אם תפסה חנה עד כדי מה שהפסידה אין מוציאין מידה וכ"ש אם היה דבר בידה משל רבקה תוכל לנכות מנכסיה שהם בידה כל מה שהפסידה ולדעת רבינו האיי אפילו לא היה בידה ולא היתה תופסת נשבעת ונוטלת מחצה כדאמרן ואם אינם מספיקים כל נכסי רבקה לשלם ההפסד כל מה שיחסר יהיה על דינה בתה שהם ביד חנה דודתה כי על תביעת אמה הפסידה מה שהפסידה ומנכסיה פזרה הכל וכמו שכתבתי למעלה והיא תגבה מאמה לכשיהיה לה במה לפרוע: