ומה שנמצא כתוב בפנקסי ראובן שסך נכסיו היו יתרים על סך הנכסים של שמעון אחיו אפשר לומר כי כפי מה שהיה כתוב בפנקסיו היה יותר ומפני שהיה רוב נכסיו בידי אחיו שמעון אולי יתן חשבון שהיה איזה הפסד או הוצאו' בנכסיו או לא יודה הוא בכל מה שכתוב בפנקס ראובן ועל כן כתב כמסתפק וגם שנאמר כי המשמעות הפשוט לדבריו הוא שהיה יודע שהיו נכסיו הרבה יותר משל אחיו ורצה לתת לו מתן בסתר בתיתו טעם שהוא סייע להרויח כדי שלא יחשב כי הוא עובר על התנאי אפי' נר' יותר לומר כי הוא חשש אולי שאחיו יתיר לעצמו קצת מנכסיו בהיותו הוא מסייע בהרוחתם ורצה הוא לתת לו מעצמו חלק שוה לו כי בזה יהיה אחיו מרוצה ומפוייס ולא יתיר לעצמו ליקח יותר מנכסיו כיון שרוב הנכסים של ראובן היו בידו כי חנה גם היא חששה בסבה הראשונה בנתנה על שלא גלתה דעתה מפני שרוב הנכסים היו ביד שמעון וחששה שמא יעכב כל הנכסים וכן אחיו חשש לזה ושהיה יכול לתת חשבון בלתי ישר אחר מיתתו שאין מי שיכחישנו בפניו אם יאמר הפסדתי בסחורה זו או שלחתי לו ונאבד או נפסד וכיוצא בטענות אלו הוו בין השותפים ובין האחים בהיות להם מקו' להתיר לעצמם כמו שנזכר כי ע"ז וכיוצא בזה הטילו חז"ל שבועה על השותפי' מפני שיש מקום להורות התר לכל א' מהם ובלא סבה אין סברא שיתן אדם קצת נכסיו לאחיו ויפקיעם מזרעו בהיות אחיו גם הוא עשיר ואינו צריך לו אלא שעשה ענין זה לכוונה כנזכר וכן נוכל לומר כי גם שלא היה חושש על אחיו הצדיק כמוהו מה שאמרנו עכ"ז ראה בחכמתו כי אין מי שיהיה בטוח שיהיו נכסי בתו בידו אחר מותו כי אם אחיו וכדי שישא ויתן בהם וישתדל בהם כמו שהיה משתדל בנכסיו רצה שיהיה לו חלק שוה עמה בכל הנכסים ובזה יהיו בטוחים יותר נכסי בתה קרובים לשכר כמו נכסי עצמו כי כפי צוואת הודאת ראובן שיהיו נכסי בתו ביד שמעון אחיו גם כי לא בא בפירוש בשאלה שכן כתוב אח"כ שאמרה חנה לשמעון גיסה שילך עמה או יתן לה נכסיה ושמעון גיסה כתב לה בשטר ונדר לה שתוך שנה זו ילך עמה ואם לא יוכל ללכת עמה שיתן לה נכסיה על פי חלוקת שטר צוואת אחיו ע"כ ולא הזכיר כאן נכסי שרה בתה נראה שלא היה רשות לה לתובע' מצד בתו וגם מה שחילה פניו שיעשה יורשת את בתו אם ימות בלא זרע מורה שכיון הוא לחלוק בשוה עם אחיו כדי שגם הוא יעשה את בתו יורשת וא"כ ויתור זה שעשה ראובן לאחיו היה בחכמה לתועלת נכסי בתו היתומה והוא קיים כ"ש כפי מה שכתבנו קודם כי אפי' היתה מתנה בפי' לאחיו או לאחר לא היה ספק בתנאי שהתנו בשעת נישואין למנוע ממנה מלתת מתנה למי שירצה אם מעט ואם הרבה כי לא היה הכוונה להשוות אשתו לזרעו בכל אשר ימצא לו אחר צוואתו ומיתתו כמו שנזכר למעלה:
אבקת רוכל · חלק פ׳ סימן כ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
