אבקת רוכל · חלק ח׳ סימן ב׳

וע"פי הדברים האלו זכינו ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שפתח דבריו יאיר פירות הגוי שגדלו בקרקע כו' פטורים שנא' דגנך ולא דגן גוי ואם לקחם ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה כי בזה למדנן יתד שהכל תלוי בו דבר תורה שהוא גמר מלאכתן שאע"פ שגדלו כל צורכן ביד גוי ונתלשו ואח"ך מכרם לישראל וגמרן ישראל חייבים בכל מן התורה דדגנך מיקרי ואח"כ כתב שאם מכר גוי פירותיו לישראל כשהן מחוברים אם עד שלא באו לעונת המעשרות ונגמרו ביד ישראל כלומר שנגמר בישולן ביד ישראל חייבים בכל ואפי' נגמרה מלאכתן ביד גוי דהוי דיגון גוי חייב מדרבנן כיון שבאו לעונת המעשרות ביד ישראל ואם מכרן אחר שבאו לעונת המעשרות מפריש תרומת מעשר ומעשר ונותן מהם לבעלים לפי חשבון ואפי' גמר גוי מלאכתן חייב מדרבנן וכדאוקימנא ודייק לישנא דרבינו ז"ל דבסיפא כתב ונגמרו ביד ישראל ולא כתב וגמרן ישראל כדכתב ברישא לאשמועינן דסיפ' נגמר בישולן ביד ישראל דהיינו משמעותא דנגמרו ביד ישראל ולא חשש לפרש דאפי' נגמרה מלאכתן ביד גוי מיירי דממילא משמע דאל"כ תיקשי דיוקא דסיפא ארישא כמ"ש בתחילת דברי ודייק עוד שכתב בסיפא חייבים בכל סתם ולא פירש אי מדאורייתא אי מדרבנן ומשום דניגמר מלאכתן ע"י ישראל חייבים מן התורה ואם גמר מלאכתן ע"י גוי חייבים מדרבנן דמש"ה מסתים לה סתומי דממה שכתב לפניו ולאחריו הוא נלמד ולא נחת הכא אלא לאשמועינן שאם לא באו לעו' המעשרו' ברשות הגוי נותן כל התרומות והמעשר לבעלים ואם באו ברשות הגוי לעונת המעשרות אינו נותן לבעלים אלא לפי חשבון ואח"ך כתב ישראל שמכר פירותיו לגוי כו' ללמדנו שאע"פ שגמרן הגוי כלומר שגמר מלאכת הגוי דהוי דיגון גוי חייבים מדרבנן מיהא לפי שבאו לעונת המעשרות. וכתב עוד וכן הגוי שגמר פירות ישראל כו' ללמדנו דמדאורייתא אין הדבר תלוי אלא במי שגמר מלאכתן שאפי' פירות שגדלו בקרקע ישראל ועודם של ישראל אם הגוי גמר מלאכתן פטורים מן התורה ואח"ך כתב מכר גוי לישראל פירות מחוברים אחר שבאו לעונת המעשרות כו' ללמדנו שאע"פ שבאו ברשות ישראל כיון שבאו לעונת המעשרות ביד גוי וגמר הגוי מלאכתן פטורים אפי' מדרבנן: