שאלה ישראל שקנה מהגוי ענבים מחוברים לקרקע אם חייב בתרומה ומעשרות מן התורה ואם צריך ליתן מעשר ראשון ללוי אם לאו: תשובה ממה שכתב הרמב"ם ברישא ונתלשו משמע דבתר גמר מלאכה אזלינן שאם היה ע"י ישראל אע"ג שגדלו כל צרכן ביד גוי חייב מן התורה ואפי' מכרן הגוי לישראל כשהם תלושים ואין צריך לומר אם מכרן לו כשהם מחוברים וממה שכת' מכר הגוי הפירות שלו לישראל כשהן מחוברים בקרקע אם עד שלא באו לעונת המעשרות חייבים בכל הנז' משמע דבתר מי שגדל ברשותו אזלינן שאם באו לעונת המעשרות ביד ישראל חייבי' בכל הנז' משמע ביד ישר' חייבים בכל ואם באו לעונת המעשרות ביד גוי ונגמרו ביד ישראל מפריש לפי חשבון וממילא משמע שאם גדלו כל צורכן ביד גוי פטורים לגמרי ומשמע דאפי' מדרבנן פטורים מדסתם ליה סתומי וממה שכתב שישראל שמכר פירותיו לגוי כו' משמע דמדאורייתא אזלינן בתר מי שגמר מלאכתן ומדרבנן אזלינן בתר מי שבאו לעונת המעשרות בידו וממה שכתב מכר גוי לישראל פירות מחוברים אחר שבאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי כו' הואיל ובאו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי כו' משמע דתרתי בעינן לפטור באו לעונת המעשרות ברשות הגוי ומירחן הגוי הא באחד מהם שתהא ביד ישראל חייבים. ונ"ל דהא ודאי מדאורייתא בתר מי שגמר מלאכתן אזלינן וכילפינן מדכתיב דגנך ולא דגנן גוי הילכך כל דאידגן ביד ישראל חייב מן התורה אפי' נגמרו כל צורכן ביד גוי ואפי' מכרן הגוי כשהם תלושים וממילא שאם גמר הגוי מלאכת' פטורין אפי' גדלו כל צרכן ברשות ישראל ואפי' עודם של ישראל דמ"מ דיגון גוי הוא ומיהו מדרבנן כל שבאו לעונ' המעשרות ביד ישראל חייבים אע"פ שדיגונם ביד גוי ומינה היכא שבאו לעונת המעשרות ביד גוי אע"פ שמכרן לישראל ונגמר בשולו בידו אם גמר מלאכתן גוי פטורים אפי' מדרבנן:
אבקת רוכל · חלק ח׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.