אבקת רוכל · חלק ע״ט סימן ב׳

ואין להקשות על דברי איך עלה על לבו של הנפטר שיהיה יותר זכות להר' יצחק המקבל מהר' יוסף הנותן כי הר' יוסף עצמו לא היו הבתים שלו לגמרי אלא לאחר מיתת האם ואיך יהיה של הר' יצחק אף בחייה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה כי יש לומר כי לאו כולי עלמא דינא גמירי כ"ש שי"ל שרצה לפרש דבריה באופן לא יפול שום ספק ולא יצטרכו לדקדוק דינים ובזה מצאנו בשטרות ובצוואו' לשונות כפולים ומכופלים ומבארים דבר שאין צריך לו כדי שלא יפול ספק בענין ואע"ג דאמרינן בפרק יש נוחלין דכל לישנא יתירא לטפויי קא אתי בהא נמי לטפויי אתא אלא שמוסיף דבר דלענין הדין אינו צריך כי הוא מובן בעצמו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ולא הקפידו חז"ל שיהיה מה שנוסף הכרחי גם מן הדין דלאו כולי עלמא דינא גמירי כ"ש שיש לו' כי אף לענין דינא יש נפקותא בדבר כי חשש הנפטר וירא לנפשו פן יטעה טועה בדבריו ויחשוב כי כשאמר שאם יתן לו הר' יצחק הסך ההוא שיתן לו הבתים ההם שמתנת אותם בתים שבאה מכח הנפטר שחזר ממתנתו שנתן להר' יוסף וחוזר לתיתה להר' יצחק אם יתן הר' יצחק להר' יוסף הסך ההוא מהמעות וכיון שיחשוב שהמתנה הזאת באה מכח הנפט' הרי היא מוחלטת בין מחיי אשתו בין אחר מותה כל שלא התנה תנאי וע"כ הוצרך לומר כי גם כשנותנם להר' יצחק הוא בתנאי הנז' שהוא אחר מות אשתו ואע"פי שאמרתי שירא הנפטר פן יטעה טועה שהוא הנותן אולי אינו כן רק שהוא בעצמו חשב שהוא הנותן והוא חוזר בו מהמתנה הראשונה שהיה נותנם להר' יוסף ונותנם עתה להר' יצחק אם יתן הסך ההוא מהמעות ואולי גם לענין הדין באמת נאמר כי הוא הנותן שחזר ממתנתו הראשונה שנתן להר' יוסף ונתנם עתה הנפטר בעצמו להר' יצחק אם יתן הסך הנז' להר' יוסף וכל המתנות הללו משתלשלות מן הנפטר ואמרתי היות מלת ג"כ מורה הכונה הזאת כי לפי הדרך תתיישב הבנתם כי כמו שגמר זכיית הר' יוסף הוא אחר מות האם כן תהיה גמר זכיית הר' יצחק אבל אם נאמר שלא יזכה הר' יצחק כלל בבתים רק אחרי מות אמו לא יהיו שוים דומים בענין כנראה ממלת ג"כ כי זה גמר זכייתו הוא אחר מות האם אבל כבר התחיל בזכייה לענין גוף הקרקע וזה כל זכייתו הוא לאחר מות האם וקודם מותה לא יזכה דבר הנראה לע"ד הצעיר: