אבקת רוכל · חלק ע״ט סימן א׳

כתב מורינו י"א ז"ל לענין הדין נראה שמכירת הר' יצחק אינו מכר אף אם תתרצה אמו מפני שראינו דעת המצוה הזה היה להעמיד בנו בנחלתו כל ימיו לפחות ע"כ איני מוצא בלשון הצוואה מקום ללמוד ממנו היות כן דעת המצווה ומ"ש כ"ת על זה ז"ל כי מה שכת' וזה יובן ג"כ אחרי מות אשתו קאי למה שכתב אז יתן לו הר' יוסף אחיו להר' יצחק הבתים כלומר אע"פי שכתבתי שכשיתן הר' יצחק להר' יוסף שלשת אלפים לבנים יתן לו הבתים התנה עוד תנאי שני שיהיה אחר מות אשתו אבל בחייה אפילו שיתן לו השלשת אלפים לא יתן לו הבתים וא"כ כל זמן שהאשה קיימת אין רשות להר' יוסף ליתן הבתים להר' יצחק ואם יתנם אינם נתנים ע"כ איני יודע מי הזקיקו לומר דלזה יובן כו' קאי לאז יתן לו ולא לעצם המתנה שנותן המת כנראה מלשון הצוואה שכוונת המצווה היתה שיזכה בכל הבתים הר' יוסף ואם הר' יצחק יתן לו סך מה ממעות אז יכנס הר' יצחק במקום הר' יוסף לזכות בבתים מהמת וכל כחו וזכותו יקח הר' יצחק כאלו קבל המתנה הזאת מהמת בעצמו אע"פי שהוא מקבל אותה עתה ע"י שליש שהוא הר' יוסף ויען ירא הנפטר פן יובן שהמתנה הזאת שיזכה בה הר' יצחק תהיה החלטית ויהיה לו כח גדול יותר מהר' יוסף הנותן והוא שיזכה בבתים אלו אף קודם מות האם הנז' ע"כ חזר והתנה ופ' שאף המתנה הזאת של בתים הללו שיזכה בה הר"י הוא בתנאי עצמו שהתנינו על הר' יוסף שהוא לאחר פטירת האם ולא בחייה וכך יורה לשון ג"כ שזו היתה כונת הנפטר וכן דייק מורנו לעיל לשון ג"כ ואיני יודע למה עזבו עתה העלינו מלשון ג"כ וממרוצת לשון הצוואה כי בבתים אלו נכנס הר' יצחק במקום הר' יוסף וכל זכות שהיה לו להר' יוסף בבתים אלו שהיה לו גוף הקרקע מחיי אמו הזכות הזה בעצמו יש לו להר' יצחק ואין ביניהם שום הבדל כלל וכיון שכן יכול הר' יצחק הנז' למכור הבתים הנז' בתנאי שתתרצה אמו הנ"ל: