אבקת רוכל · חלק ע״ב סימן ד׳

ואין ספק שכך הוא המנהג בזמן הזה וג"כ בנ"ד עשה יעקב לבנו ראובן החזיקו בבתים וכתב לו השטר בערכאות לראיה בעלמא וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שפוסק כלשון אחרון אי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים שר"ל שכל שטר שהוא כגט שהשטר הוא שטר הקנאה ושעבוד אינו מועיל כלל אבל הקנהו המתנה כדין וכתב הוא השטר לראיה בעלמא השטר כשר ואין צריך לומר לדעת הרשב"א והעיטור ז"ל דאינהו פסקי כלישנא קמא דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ותרי לישני לא פליגי ואי בעית אימא ה"ק כו' ומכשירי שטרי מתנה ואע"ג דליכא תועלת למלך ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל שפוסק כלשון אחרון וסובר דתרי לישני פליגי וה"ק אי בעית אימא לא אמרינן בכ"הג דינא דמלכו' דינא אלא בדברים שיש בהם תועלת למלך כמ"ש בהלכות גזילה ואבידה פ"ה בכאן יסבור שהשטר שעשה יעקב לבנו ראובן הוא כשר מתרי טעמי חדא כי בכאן החזיק ראובן בבתים ושטרא לראיה בעלמא הוא ועוד כי בכאן יש תועלת למלך יר"ה ואין צ"ל כאשר דבר מלך שלטון ששום אדם לא יעשה שטר אלא בעש"ג שהשטר שעשה יעקב לבנו ראובן שהוא כשר וכ"כ האשירי פ"ק דגיטין ז"ל ואמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואי בעית אימא תני חוץ מגיטי נשים הני תרי לישני לא פליגי אהדדי דליכא מאן דפליג הא דאמרינן בכל התלמודא דינא דמלכותא דינא ומיתרצא מתני' דתרי לישני אם הנהיג המלך שלא יעשו שטר אלא לפני הערכאות ושלא יחתמו העדים על השטר עד שיבואו בעלי הדבר לפני הערכאות ויראו וידעו הערכאות אמיתת הדבר ואז יהיו רשות לעדים לחתום והיינו שטרות העולים בערכאות לאחר שנכתב השטר מביאין אותו העדים בפני הערכאות ונגמר כל דבר בפניהם וסמכינן עליהו דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו לצוות לחתום ואפילו אי נפיק קלא עלייהו דמקבלי שוחדא לאצולי דינא והעדות שקר לא מרעי נפשייהו אזי איירי מתני' אפי' בשטר מתנה ואין ספק ששטר הואק"וף הוא דבר מלך שלטון נהוג מאמרו שלא יעשה ולא יכתוב שום אדם שטר הוואק"וף אלא ברשות השופ' הממונה ברשות המלך יר"ה ואפילו ליכתב השטר וואק"וף ע"י היותו שלא ברשות השופט ולהביאו לשופט לקיימו קפידי הרבה ומי יוכל לעשות זה אלא חק משפט המלך כך הוא שכל מי שרוצה לעשות שום שטר וואק"וף הולך בערכאו' מקום שהשופ' יושב לשם לדון ושם לפני השופט מדבר דבריו שרוצ' לעשות הוואק"וף ואז השופט מצוה לסופר שלו לכתוב שטר הוואק"וף ואח"כ חותמים אותו השופט הגדול והשופט הקטן והסופר ומי הוא זה ואי זה הוא אשר יעבור על זה לכתוב בינו לבין עצמו עפ"י בעליו שום שטר וואק"וף להביאו אח"כ לפני השופט לחתום אותו ולא על שטר וואק"וף בלבד קפדי אלא אפי' על כל השטרות קפדי ומעשים בכל יום אם ימצאו שום שטר עשוי מיד שום אדם חוץ מהמחק"ימי חותכים ידי הסופר אשר כתבו מפני שחק המלך הוא שלא יעשה הסיגיל אלא השופט של העיר וכ"כ רש"י ז"ל פרק חזקת הבתים ואמר שמואל דינא דמלכותא דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי המלכים שרגילים להנהיג במלכותא דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חקי המלך ומשפטם והלכך דין גמור הוא עכ"ל וכ"כ מרדכי פרק הגוזל בתרא וז"ל ורבי אליעזר ממיץ כתב פ"ד דנדרים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא כשהמלך משוה מידותיו בכל בני מלכותו ואין ספק שענין הוואק"וף הוא מאמר כולל מהמלך בכל מלכותו שלא יכתב אלא לפני שופט העיר הממונה מהמלך מפני תועלת המלך ומפני זה נראה לי שהשטר וואק"וף יהיה כשר משום דינא דמלכותא דינא כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באגרתא וכתב רבינו נסים בכ"הג נמי איכא לאוקומי כדי שייקיים השטר ויקח את חלקו עכ"ל: