הנה מלשונו נראה דדוקא כשלא החזיקו בקרקע אלא שהשטר הוא עיקר הקנין כגון שדי נתונה לך כי השטר הוא השטר הקנאה ושעבוד אזי אינו מועיל וחספא בעלמא הוא אבל אם החזיקו בקרקע כדרך המחזיקי' וכתב לו השטר לראייה בעלמא אז השטר ודאי כשר וכ"כ האשירי כלל י"ח דין ג' ז"ל אבל נראה שבזמן הזה אין רגילין בדיני ישראל ולא בעש"ג לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה ושטר קנייא הוא שטר שכתוב בו שדי מכורה לך ומוסרו המוכר ביד הלוקח או שדי נתונה לך ומוסרו הנותן ליד המקבל ובזה אין רגילין בזמן הזה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקניינין דשייכי בהו וכותבין השטר לראייה הילכך כולהו כשרים בעש"ג עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק ע״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.