אבקת רוכל · חלק ע״א סימן ט׳

עוד מ"ש החכם השלם הנ"ל וז"ל ואין לומר דמ"ש לנער לאו כלום מדכתב והנער יירשנה והדבר ידוע דאין הנער יורשה אלא בתה יורשה וכיון דנקט ביה לשון ירושה דלא שייך ביה לאו כלום הוא דאיכא למימר כיון שהנער הזה אפשר ליירש את זקנתו בהפקד אמו ח"ו שייך ביה שפיר לשון ירושה עכ"ל מה נאוו מה נמרצו אמרי יושר יפה כיון ונאה דרש ואין לפקפק על דבריו מהא דתנן בפרק יש נוחלין האומר איש פ' יירשני במקום שיש בת בתי תירשני מקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירושה דבריו קיימים ועל מי שאין ראוי לירושה אין דבריו קיימים משמע דלא אמר כלום דקתני סתמא קאמר בין אם לא מתה הבת בחייו בין אפילו מתה בחייו דאפ"ה לא אמר כלו' ממה שאמ' איש פ יירשני ונ"מ טוב' אם דבריו קיימי אם מתה הבת בחייו דאם יש לו הרבה אחים ועשה אחד מהם יורש במקום הבת ומתה הבת בחייו אז אותו האח יורש את הכל ואם אין דבריו קיימים הכל חולקים בשוה ובודאי ג"כ הדין בבת במקום בן הכי כהאי גוונא דהא נקיט בההיא רבא לישנא סתמא לא אמר כלום ואין לחלק ולומר דלעולם אם מתה הבת או הבן דבריו קיימים דהא דסתמא קא נקט לא אמר כלום משום דהוה מילתא דלא שכיח שימות הבת או הבן בחייו פתאום והוא שכיב מרע ונוטה למות הא לאו מידי הוא דע"כ לומר דסתם תלמודא קא סבר דלא אמר ולא כלום מכל וכל אפילו מת הבת או הבן בחייו מדקא פריך בגמרא טעמא דאמר במקום בת ובת במקום בן הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימים אימא סיפא רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים היינו ת"ק ומשני שנוייא דחוקא דאי בעית אימא דקאמר הוא חסורי מחסרא כו' וכ"ש בשינויא קמא דחיקא הוא ואמאי לא קא משני מת הבן או הבת בחייו איכא בינייהו דת"ק סבר לא אמר כלום ורבי יוחנן ב"ב סבר דבריו קיימים והיה יכול לומר ג"כ דייקא נמי דרבי יוחנן בן ברוקא קא סבר דאי מת בחייו דדבריו קיימים מדקא הדר ותני ואם על מי שאין ראוי ליורשו כו' הא שמעינן ליה מדיוקא דרישא בבבא שלו דקאמר אם אמר על מי שראוי לירושה דבריו קיימים ש"מ הא דעל מי שאין ראוי כו' לא אמר כלום אלא ודאי משום הכי קא הדר ותני ואם על מי שאין ראוי כו' לומר לך תידוק מיניה דהא אם נעשה ראוי אח"כ כגון שמת הבת או הבן בחייו הוה ליה ראוי למפרע ודבריו קיימי' א"כ אמאי לא שני תלמודא הכי ושני שנויי דחיקי אלא ש"מ דסבירא ליה לסתם תלמודא דבעינן ראוי לירושה מעיקרא בשעת צוואה ולא מהני מידי הא דהוה ראוי לבסוף דנימא דלחשב נמי ראוי למפרע ודבריו קיימים וא"כ בנ"ד נמי כיון דאמר הנער אברהם הוא יירשנה ואי לא היה ראוי לירש בשעת אמירה אפילו יהיה ראוי בהפקד אמו ח"ו לא מהני מידי מאחר שלא היה ראוי בשעת אמירה הלא יש ליישב דברי הפטיש החזק החכם השלם הנז' כי הם נאמני' ואמיתים ואין להרהר אחריהם דהא מתני' דמייתינן עלה מפרק יש נוחלין שאני טובא ולא דמי כלל לנ"ד דהתם ה"ט דבעינן ראוי מעיקרא משום דש"מ איהו נפשיה קא עביד ליה להאי גברא יורש דקאמר פלוני יירשני אבל הכא דעתיה דש"מ הוא דהאי איתתא שולי קא בעי למעבד ליה להאי נער יורש סמוך למיתתה ושמא אדהכי מיית ליה אימיה ח"ו והו"ל נער שפיר ראוי משעת מעשה דהיינו משעת עשיית זקנתו אותו יורש דהיינו שעה קודם מיתתה: