אבקת רוכל · חלק ע״א סימן ח׳

ואין לדחות דברי החכם ולומר דלעולם עשה האשה אפט' ודעתו שיהיה הנער אחריה אפטרופוס ועוד מצינו מעשה כזה במרדכי בשלהי פרק בתרא דב"ב בהגה"ה דמתחלת מעשה בא לידינו באדם אחד שצוה בעת פטירתו וקרא לאשתו ולבניו שהיו לו מאחרת בפני עדים ונתן לאשתו כל אשר לו בפני העדים ושטר מתנה נתן בידה כמצוה מחמ' מיתה וכן מוכיח מלשון השטר שכתוב בו כל נכסי קרקעות וספרים ומטלטלים נתונים למרת אסתר ואחריה ינתנו לילדי בנות אך היא תתן מנכסי עשר ליטרא וס"ת וטלית לצדקה וכל השאר נתון לה והאשה קיימה דברי המת ונתנה כאשר צוה לה אישה ועתה אומרים היורשים להעמיד' על כתובת' וגם העשר' ליטרה שנתנה לגבות לה מכתובתה השיב המרד' נראה בעיני דהיינו דאמר פרק יש נוחלין דהכות' כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואפילו לאשה אצל בני הבעל כי הכא סברי להו פרק יש נוחלין בין לרב עוירא בין לרבינא דלא קנתה ולא הוה אלא אפטרופא וכ"ש אם היה לה יורש ממנו דלא עשאה אלא אפטרופא דלכאורה נר' דהוי ככותב כל נכסיו דלאו שיור העשר ליטרא וס"ת וטלית שנתנה לא הוי שיור הראוי לבניו דדמי להא דאמר פרק יש נוחלין אשתו משום אפטרופא ולאחר משום מתנה ושניהם ביחד לההיא גירסא שפי' רשב"ם למתנה שנתן לאחר לא יבטל האפטרופוסות מאשתו משום שיור שהרי לא שייר לאשתו כלום ואע"ג שכתב ואחריה לבנותי אין זה שיור דהא קיימא לן פרק יש נוחלין כרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר הראשון ואם בא הראשון ומכר דאין לשני עליו כלום וא"כ אין זה שיור כדפסק רבי יוחנן התם כו' ע"כ לפי זה נימא דבנ"ד לא עשאה אלא אפטרופא בין לרשב"ג בין לר"י ולאו מתנה קא יהיב: אבל נראה לע"ד דמ"מ יש לומר דהכא בנ"ד כ"ע מודו דמתנה קא יהיב ולשון השטר מוכיח על זה מכמה הוכחות וראיות ובודאי לית דין צריך בשש שדעת המצוה לא הוה שהנער יהיה אפטרופא דהא כמו אחר הוה ואין אחר נעשה אפטרופוס כדאמרינן בהדייא בתלמוד' דלאחר במתנה קאמר אלא בלאו האי טטמא אית לן הוכחות מלשון השטר שלא היה דעת המצווה לעשות אשתו מרת שולי את כל נכסיו הנ"ל שאחרי פטירת אשתו מרת שולי הנ"ל לא יהיה לה שום כח ורשות בעולם להוריש ולהנחיל מכל נכסי עזבוני שנתתי והנחתי לה בתורת שכיב מרע כתיקון חכמים לשום אדם בעולם אפילו פרוטה ולא לינתן במתנה רק להנער אברהם בן נחום הכהן יהיה כל מה שהנחתי ונתתי לה כל הנכסים שלי בתורת שכיב מרע בכלל ובפרט אותו נער אברהם י"ה הוא יירשנה והוא ינחיל אותה כי על מנת כן נתתי והנחתי לאשתי הנ"ל כל הנכסים שלי כנ"ל שאותו הנער הנ"ל יהיה היורש שלה ולא אדם אחר שבעולם עכ"ל השטר בא וראה כמה ראיות ברורות נמצאות בלשון שטר זה שהמצוה נתכון למתנה גמורה ולא לעשותו אפטרופוס חדא דכתב אך בתנאי זה נתתי כו' עד ולא יהא לה כח ורשות כו': הרי לך שאם לא היה נותן לה במתנה לא היה צריך לכל זה דפשיטא דאילו לא נעשית אלא אפטרופא שלא היתה יכולה להוריש וליתן במתנה וגם לשון להוריש ולהנחיל משמע דמתנה קא יהיב לה גם מה שכפל דבריו וכתב נתתי והנחתי וחזר בתור' צוואת שכיב מרע משמ' דלמת' קא מכוין וגם עוד לשונות רבות בשטר מוכיחים על זה ולא רציתי להאריך להעלות זכרונם על ספר ועוד מוכיח ממה שכתב שהנער יירש וינחל אותה משמע מכל הני דלא עשה לא את הנער ולא אותה אפטרופא ובשביל זה הזכיר לשון ירושה אצל הנער אע"ג דלא יש דין ירושה לנער כי אם לאמו להודיענו כי לא מחמת אפטרופא הוא בא לא הוא ולא זקנתו מרת שולי הנ"ל: