וא"ת עדיין הו"ל למיכתב הכל יהא לאשתי חוץ מאלפים לבנים מזומנים יש לומר דכוונתו היה שירא שאם יכתוב חוץ מאלפים לבנים מזומנים שיבואו עליו בעלי חובות ממקום אחר ואז יגבו מאלפים ההם מאחר שהם באים מצד הירושה ולא מנכסי אשתו שנתן לה במתנה לכך כתב שבאופן זה נתן שאר נכסיו לאשתו שיתנו מהם מתחלה אלפים לבנים מזומנים משוחררים שלא יגבה מהם שום בעל חוב אך מנכסי אשתו הנותרים וכל זה אני אומר שמשמע מלשון השטר מדקא מתחיל וחתמו ותנו לאשתי ואחר כך אומר שיתנו אלפים לבת אחיו ות"ק לקרובו וחוזר לומר ואח"כ כל נכסי לאשתי כו' מוכח שכל כוונתו היה ליתן לאשתו מתחלה ומפסיק בנתיים בת אחיו וקרובו משום האי טעמא דפרי' ותו אית לן לאתויי דלא עשאה אפטרופא מדקא כתב בשטר צוואתו שלא יהא לאשתו מרת שולי רשות לא להוריש ולא ליתן במתנה אפילו פרוטה לשום אדם זולת להנער אברהם בן בתה משמע דמתנה קא יהיב ולא אפטרופא כמו שכתב החכם השלם הנז':
אבקת רוכל · חלק ע״א סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.