אבקת רוכל · חלק ע״א סימן ג׳

ואען ואמר ראשית דברי על אשר חלק ה' הגאון הנזכר בפסק אשר קראתי לו נועם אשר כתב אכן יש לבעל דין לחלוק ולומר דכל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הלא הטעם מזה כמו שפי' רשב"ם בפרק יש נוחלין הטעם משום דאמוד הדעת הוא דאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו ולא נתכוון אלא לעשותה אפטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד משמע דלאו בנ"ד קא מיירי דבנ"ד מוכח מילתא ה"ר משה הנפטר לא איכוון למעבד האי אתתא שו"ל אפטרופא לבת אחיו אשר בצפת כדי שתחלוק לה כבוד דהא אין דעתה לחזור ותו זיל בתר טעמא דרשב"ם כתב דמשום דאמוד הדעת דאין אדם מניח את בניו כו' הא משמע דוקא בניו דאית להו קרוב דעת לגבייהו טפי מגבי בת אחיו ותו דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין איבעייא להו בת אצל הבנים ואשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא משמיה דרבא בכולהו לא קני לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה רב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קני לבד מהאשה אצל האחין והאשה אצל בני הבעל ופי' רשב"ם שאין לו בנים ולא אב אלא אחים כיון שאחיו אינם חייבים בכבוד אשתו כלל אינו חושש שיכבדוה ומתנה הוא דיהיב לה או דילמא כיון דאשתו כגופו דמייא רוצה שיכבדוה ואפטרו' שוייא אשה אצל בני הבעל דלא הוו ליה בנים ממנה דנימא אפטרופא שוייא כדי שיכבדוה בניה שחייבים בכבודה אבל יש לו בנים מאשה אחרת ואינם חייבים בכבודה כל כך אלא מיתורה דקרא את אביך לרבות אשת אביך וכל מי שאינם חייבים בכבודו אין מקפיד אם אין מכבדין אותה וגם היא לא תקפיד אם לא יכבדוה אלו והלכך גם הבעל אינו חושש ולמתנה קא מכוין אמר רבינא משמיה דרבא כל הני חמש נשי לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ורב עוירא משמיה דרבא אמר כולהו הנך חמש נשי קנו לבד מאשה אצל אחיו ואשה אצל בני הבעל ובסברות דעלמא פליגי ובת אצל הבנים לבדה איכא בינייהו לרבינא לא קנייא לרב עוירא קנייא משמע הא שאר קרובים שאינם קרובים כ"כ כ"ע מודו דאצל שאר קרובים מתנה הוא דיהיב לה ואע"ג דכתב הסמ"ג אפילו שאר יורשים וז"ל וכן כל הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכיב מרע אע"ג דקנו מידו לא עשה אותה אלא אפטרופא על היורשין בין שהיו היורשין ממנה בין מאחרת או אחיו או שאר יורשים וכן משמע מתוך דברי הר"ן ז"ל: