אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן ז׳

ואע"פי שכתב הרמב"ן שיש אומרים דגבי אשתו אפילו פריש בהדייא לא עשאה אלא אפטרופא כבר כתב הרמב"ן עלה דדברי הבאי הם ועוד אני אומר דאפילו הי"א מודו דבנ"ד זכתה מרת שולי במתנה לגמרי מכמה טעמי חדא משום דע"כ לא אמרינן דלא עשאה אלא אפטרופ' אלא היכא שיש שם יורשים שלא הוריש להם כלום אבל בנ"ד שהוריש תחלה לבת אחיו אלפים לבנים ואין לו יורש אחר זולתה אי אפשר לומר שכל נכסיו שכתב לאשתו שלא כתבם אלא לאפטרופא דלמאן תהוי אפטרופא אי על שאר יורשים הא ליתנהו בעולם ואי על בת אחיו אם איתא הרי כל הנכסי' בחזקת בת אחיה הן והיא יורשתן ואם כן מה בא לחדש ולומר שהוא מוריש אותה אלפים לבנים כו' הא כל נכסי נמי דידה הוו אלא ודאי משמע שאינו מורישה אלא אלפים לבני' בלבד ואין לומר שאלפי' לבני' רצה שיתנו לה ולא תהא אשתו אפטרו' עליהם ועל כל שאר נכסים תהא אפטרופא דכשם שהאמין את אשתו בכל שאר נכסים שהיו כמה פעמים יותר ויותר מהאלפים לבנים היה לו להאמינה ג"כ עליהם ואין לו' דהני אלפים לבנים רצה. לתת לה בתורת מתנה ושאר כל נכסיו בתורת ירושה ותידוק האי מדכתוב בשטר הצוואה שיתנו מנכסי עזבוני בתורת מתנה וירושה אלפים לבנים כו' ותימא דלשון ירושה בטל הוא לגבי לשון מתנה וכעין מה שאמרו בפרק יש נוחלין גבי כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים דאכתי איכא למימר אם איתא בכל נכסי דבת אחיו היו מה לו אם תזכה באלפים לבנים אלו בתורת ירושה או אם תזכה בהם בתורת מתנה הילכך ודאי לא כתב לה אלפים לבנים אלו אלא כדי לסלקה בהם מירושת כל נכסיו ומ"ש באלפים אלו לשון מתנה ולשון ירושה איכא למימר דספוקי מספקא ליה הי לישנא עדיף לסלקה משאר נכסיו ולהכי כתב תרוייהו ותחלת לשון שטר הצוואה מוכיח כן שצוה לכתוב ולחתום ולתת ביד אשתו להיות בידה לזכות ומתוך המשך הלשון משמע שכל הנכתב בשטר הוא זכות לה דלבת אחיו שהיא יורשתו כבן צוה לתת לה אלפים לבנים ולקרובו אע"פי שאינו יורש כבן מ"מ כדי לסלקו מלערער צוה לתת לו ת"ק לבנים וכל שאר נכסיו נתן לאשתו וכיון שכבר סילק את בת אחיו מירושתה אלפי' לבנים אי אפשר לומר שכשנתן לאשתו כל שאר הנכסים לא היה אלא להיות אפטרופא בת אחיו שכבר סלקה ואין בעולם יורשים אחרים לשתהיה אפטרופא עליהם וכיון דאי אפשר לומר דעשאה אפטרופא כלל ועיקר ע"כ לומר שמתנ' גמורה נתן לה לדברי הכל: