ועוד דאפילו הוי קמן כמה יורשים אחרים לא הוה אפשר למימר דעשאה אפטרופא עליהם מדכתב שלא יהיה לאשתו רשות להורישו וליתן לשום אדם אפילו פרוטה כי אם לנער אברהם כי על מנת כן נתתי והנחתי לה כל נכסי שאותו הנער יהיה יורש שלה כו' הוי ככותב כל נכסיו לנער אברהם ועשה לאשתו אפטרופא על הנער ועדיפא מאפטרופא שזו יש לה רשות ליהנות מהנכסים בחייה ובלבד שאחר מותה תתן הכל לנער ואם כן עיקר זכות צוואה זו לנער הוייא והוי הכותב כל נכסיו לאחר דהוייא מתנה דלא אמרו שלא עשאו אלא אפטרופא אלא בכותב לאשתו או לבנו אבל לאחר לשם מתנה גמורה הוא והאי נער אחר הוא הילכך לדברי הכל אי אפשר לומר שירשו יורשי הנפטר הנכסים שכתב לאשתו מטעם דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ואין לומר דמה שכתב לנער לאו כלום הוא מדכתב שהנער יירשנה והדבר ידוע שאין הנער יורשה אלא בתו יורשתה וכיון דנקיט ביה לשון ירושה דלא שייך ביה לאו כלום הוא דאיכא למימר כיון דנער זה אפשר ליירש את זקנתו בהפקד אמו ח"ו שפיר שייך ביה לשון ירושה ועוד דכיון דכתב ולא ליתן במתנה רק לנער משמע דהנער בתורת מתנה יטול ועוד מדכתב רק לנער אברהם יהיה כל מה שנתתי כו' ולשון יהיה לשון מתנה משמע וכיון שנזכר בנער לשון מתנה כל לשון ירושה הנאמרי' בו נגררים הם אחר לשון מתנה וכההיא דתנן כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימים וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל פ"ד והטור הביאה סימן רפ"א על אחד שכתב שהוא עושה את אשתו יורשת גמורה ואפי"ה כתב שזכתה במתנה מפני שכתוב בשטר צואה ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ולשון ותחזיק לשון מתנה היא כדאמרינן בפ' מי שמת ובנ"ד נמי הא איכא לשון מתנה ולשון ירושה נגרר הוא אחריו כו' ואפילו אם לא היה שום לשון מתנה בנער אלא לשון ירושה כיון שבזקנתו כתוב לשון מתנה נגרר לשון ירושה דנער בתר לשון מתנה דידה וקנה דהוי כשני אנשים בשדה אחד ותוך כדי דבור דמתנה דידה הוי לישנא דירושה דנער שהרי כתוב בשטר הצואה כי ע"מ כן נתתי והנחתי לאשתי כל הנכסים שלי שאותו הנער יהיה יורש שלה וכל כי האי גוונא ודאי הוי לשון מתנה דידה מהני לומר כדמשמע בפרק יש נוחלין ופסקוהו הפוסקים להדייא ואפי"ה אם לא היה כתוב שום לשון מתנה כלל כיון דכתיב בשטר זה ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל וכיון דתיקון חז"ל הוא דצריך לכתוב לשון מתנה איכא למימר דהוי כאלו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהות מיימון בשם סמ"ג פ"ח מהלכו' זכייה ומתנה דכיון דכתוב וקנו ממני ככל לשון של זכות אין צריך יפוי כח אחר והוא מדברי התוס' בפ' אע"פי וכ"ש דבנ"ד כתוב לשון מתנה בהדייא כדפרישית:
אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.