ומ"מ כי דייקינן במילתא שפיר משכחת דאין טענה זו כלום דהא דאמרינן דכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא היינו מן הסתם אבל היכא דגלי דעתי' שאינו כותב לה לשם אפוטרופוסות אלא לשם מתנה גמורה זכתה לגמרי בכל מה שכתב לה וכ"כ נמקי יוסף בפרק יש נוחלין וג"כ כתב רבינו ירוחם ז"ל בשם רוב הפסקנים וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין בשם רבינו האיי גאון ז"ל ובנ"ד האי עצמו מספר המקומות דאית בהו גילוי דעתא וגם מפורש בהם בהדייא דלשם מתנה גמורה יהב לו ולא לשם אפטרופא:
אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.