ועוד אני אומר דאפילו לענין מתנת קרקע אין צריך שום ייפוי כח דעל כרחיך לא אמרו בגמ' דצריך ייפוי כח אלא באומר כתבו ותנו שטר הקנאה דהיינו שכתוב בה שדי נתונה לך דבהא שייך למימר לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ומשום הכי מצריך ביה בגמ' ייפוי כח אבל באומר כתבו שטר ראיה דלא שייך למימר ביה לא גמר להקנותו אלא בשטר דהא שטר זה אינו מעלה ואינו מוריד אינו צריך ייפוי כח ואע"פי שכתבו הרב המגיד והגהות פ"א מהלכות מכירה שנראה עיקר כדברי האומרים דשטרי דידן הוו שפיר דיני הקנאה וכן דעת הר"ן בפ"ק דקדושין ושלא כדברי הטור בסי' קצ"א מ"מ יש לנו לומר כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי אלא לראייה בעלמא לא שייך למימר ביה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דמטעם זה הכשיר הרא"ש בתשובת כלל י"ח שטר צוואת שכיב מרע העולה בעש"ג אפילו היכא דהוייא מתנה שכיב מרע במקצת ולא צוה מחמת מיתה וגם לא היה בה קנין דאז נקנה הכל במסירת השטר ושטרא חספא בעלמא הוא ואפי"ה הכשירו משום דבזמן הזה אין רגילין לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימין המכר או המתנה באחד מן הקניינים דשייכי בהו וכותבים השטר לראייה:
אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.