ואפילו אם תמצא לומר דהרי"ף והרמב"ם פליג אסמ"ג וסברי דלא הוי ייפוי כח אלא אם כן הקדים נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו ותנו לו איכא למימר דבנ"ד נמי הוי דהקדי' נתינת הנכסים לאף כתבו וחתמו שהרי כתוב בשטר הצוואה הכל נתתי לאשתי במתנה גמורה ונתתי משמע קודם לה והוי כאומר הוו עלי עדים בדבר זה דהיינו שנתתי כבר לאשתי כל נכסי ואף כתבו וחתמו ותנו לה ובלאו הכי כיון שכתו' בשטר צוואה זו ככל דברי צוואות שכיב מרע ככל תיקון חז"ל ומאחר שחז"ל הצריכו בכי האי גוונא לכתוב ייפוי כח הוי כאילו כתיב בה ייפוי כח מפורש שיסכימו בו כל חכמי ישראל שהוא ייפוי כח וכעין מה שכתבתי בשם התוס' וסמ"ג לדעת הגאונים ועוד יש לומר דאפשר דאף באומרו כתבו ותנו לא אמרינן דאי לא אמר אף כתבו אין כותבין ונותנין אלא במתנת קרקע דבה הוא דשייך לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דקרקע נקנית בשטר אבל במתנת מטלטלים כיון דאינם נקנים בשטר דלא שייך למימ' בה לא גמר להקנותו אלא בשטר והילכך אע"פי דאמר כתבו ותנו לו ולא אמרו אף כותבין ונותנין לו ואע"פי שהרמב"ם והרי"ף הזכירו מנה יש לומר בקרקע הוה ליה למינקט אלא שנמשכו אחר לשון הגמ' ולא דקו במילתא משום דמילתא דפשיטא היא דבקרקע דברים אמורים ולא במטלטל אי נמי מאי מנה דנקטי מנה מקרקע ולהאי טעמא נמי ניחא שלא העתיק הרא"ש דברי הרי"ף כמנהגו דכיון שאינם בדקדוק לא חש למכתבינהו כלל והשתא לענין מתנת המטלטלים אין צריך שום ייפוי כח:
אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן י״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.