אבקת רוכל · חלק ע׳ סימן ט״ז

והשתא כיון דכ"ע לא משמע להו דשטר הוי לקנין ולא לראיה בעלמא שהרי רובא דרובא דשטרו' הנוהגי' בין בני אדם אינם אלא שטרי הודאות והלוואות שאינם אלא לראייה ובפרט בשטר זה שידיה מוכיחות ממנו שלא נכתב אלא לראייה שהרי מתחיל מודעת זאת לכל רואי חתימתנו דלמטה איך שאנחנו ח"מ כו' נכנסנו כו' פשיטא ופשיטא דליכא למימר ביה לא גמר להקנות אלא בשטר הילכך אפי' לא כתב שום ייפוי כח הוייא מתנה מעלייא בין בקרקע בין במטלטלין אליבא דכ"ע מבלי שום חולק ופוצה פה ומצפצף וכ"ש שכבר כתב ייפוי כח כמו שהוכחנו וכ"ש שכתבו ונתנו מחיים דכל כי האי גוונא אפילו אם היה צריך לכתוב ייפוי כח ולא כתבו הוייא מתנה מעלייא לדעת גדולי הפוסקים ז"ל כ"ש בהתחבר שלשת הטענו' האלה יחדיו שלא נשאר מקום לבעל דין לחלוק בשום צד מעולם דלדברי הכל זכתה אשה זו בכל מתנתה בלי שום פקפוק וערעור אלא עפ"י הדין והאמת נאם הצעיר יוסף קארו