אבקת רוכל · חלק ס״א סימן ז׳

ואל תשיבני מהא דתנן בפ"ב דמקוואות בור שמלא מים שאובים והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפיסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן הראשונים ג' לוגין כההיא באמה של חרדלית של גשמים וכמו שפי' הר"ש והרא"ש וגם אין בה ארבעים סאה וכמ"ש הר"ש בפ"ה משנה שנית דאילו היה בה ארבעים סאה הייתה מכשרת את השאובים כמו שנתבאר לעיל וה"ה למעיין כל שהוא המקלח לתוך מים שאובים שהוכשרו המים השאובים ע"י חבורן למעיין דמעיין מטהר בכל שהוא וגם הרשב"א כתב בתורת הבית וז"ל ולא עוד אלא מקוה מים שאובים שהמשיכו עליו מי מעיין אפילו מי המעיין מועטים המועטים של המעיין מטהרים את השאובים המרובין אין מחלקין בין קדמו מי מעיין לנוטפים בין קדמו נוטפין למעיין עכ"ל הרי נתבאר דמקוה מלא מים שאובים אם המשיך לתוכו מי מעיין כל שהוא כשר לטבול בו לדעת כל הפוסקים זולתי לאותו דעת יחיד וכתוב במרדכי ואפילו לאותו דעת בנ"ד דלא הוי כודאי שנפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשהמקוה חסר מודה דכשר אפילו אי הוי פיסול ג' לוגין דאורייתא כיון דספק ספיקא הוא כ"ש שאין פיסולו אלא מדרבנן לכ"ע וא"כ אפילו ליכא אלא חד ספיקא כשר וא"כ לית דין ולית דיין לההוא לערער על מקוה מכלל ועיקר ואיך יתכן להעלות על הדעת למנוע מלטבול במקוה כזה ולטבול בנהר אשר רבו האוסרים לטבול בו הלא גם הרי"ף בפרק במה אשה יוצאה שפסקה לההיא דאבוה דשמואל דעביד לכותי' מקוואות ביומי ניסן: