ועוד דאפילו אם תמצא לומר שכשפסקו מי המעיין המקלח מילאוהו השתא שחזר להיות מקלח חזקה שפינוהו מהמים השאובים שהיו מטונפים מכביסת הבגדים כדי שיתמלא ממי מעיין זכים ונקיים ותו לא חיישינן שיביא מים שאובים אח"כ דכיון שהמעיין מקלח היה טורח לבטלה ולא חיישינן שיטרח הגוי כדי להכשיל לישראל כשאינו מרויח בדבר וזה דבר פשוט וכל זה הוא כדי להכשיר אפילו אם באנו לחוש לדברי האומרים ששלשה לוגין מים פוסלין במעיין כמו במי גשמים דאילו לדברי האומרים שאין מים שאובין פוסלין במעיין בלאו כל הני טעמי ליכא לספוקי ביה דכשר הוא ודאי והנה הלכה רווחת דהלכה כדברי המכשירים מים שאובין במעין משום דלא אשכחן מאן דפסל אלא דעת א' שכתב המרדכי והר"ם חסדאי והמרדכי עצמו כתב שלא נודע לו ראיה וכל שאר הפוסקים ראשונים ואחרונים כולם הסכימו להכשיר וכמו שכתב הגאון מוהרר"י קולון בשרש נ"ו והעלה בסוף תשובתו שאם יש בדבר שום דוחק עד שיבא הדבר לידי דיחוי שתתעכב מלטבול אין ראוי כלל שתתעכב מלטבול משום חזקה רחוקה שיש בה כמה ספקות וכל המרבה חומרות בזה דמבטלי' בנות ישראל מפריה ורביה אינו אלא מן המתמיהין:
אבקת רוכל · חלק ס״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.