ועתה אגיד יסוד ועיקר סברתו הנזכרת לפי ע"ד לא נכחד מכ"ת מה שכתב הרב רבינו שמשון על ההיא מתני' דסוף פ"ד דמקוואות וכמה יהא בנקב לכאורה משמע דארישא קאי לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוו' מטעם שאיבה אבל אי אפשר לומר כן מדמייתי עלה ההיא דשוקת יהוא דמייתי לה בסוף פ"ק דיבמות לענין ערוב מקוואות כשפופרת הנוד ומשמע שלא היו ארבעים סאה בשוקת והיה מחובר למקוה בנקב כשפופרת הנוד ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי ארישא אבל ניקבה ברישא לא בעי כשפופרת הנוד כיון דהנקב הוא למטה בשוקת ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא נתבטלה מתורת כלי אלו דברי הרא"ש בפסקיו בהלכות נידה גם כיוצא בזה כתב בתשובותיו והם הם דברי רבינו שמשון ועיני כל רואי תראינה כמה יש מהדוחק לומר שמה שאומר במשנה ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא כשרה וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד שיהיה וכמה יהא בנקב מילתא באפי נפשא ולא יחזור לניקב' דלעיל כי ברור הוא לפי פשוט' דמתני' שיותר שייכות וקשר יש למה שאמר וכמה יהא בנקב עם מ"ש למעלה ניקבה מלמטה או מן הצד ממה שיש למה שאמר ר' יהודה ן' בתירא מעשה בשוקת יהוא עם מ"ש למעלה וכמה יהא בנקב ואע"פי שהוכיחו מהתוספת' דבניקב למטה בשוליי' בנקב דמחט סגי בניקבה מן הצד אע"פי שאין הכלי יכול לקבל מים כל שהוא צריך שיהא בנקב כשפופרת הנוד וכמו שהוכיח הרא"ש מההיא דקסטלון המקלח מים דכרכים ואם כן למה תהיה מילתא באפי נפשא ולא נאמר דקאי אניקב מן הצד דאע"ג דבניקב למטה בשוליים סגי בנקב כמחט מן הצד אע"פי שאינו מקבל מים כל שהוא צריך כשפופרת הנוד ועלה מייתי ההיא דשוקת יהוא הנקב שבה מן הצד היה ובעי כשפופר' הנוד אבל האמת דנקב דבעינן לבטולי מתור' כלי שלא יפסול את המקוה בעינן שיהא הנקב בשוליים ממש ואז סגי בכל שהוא או מן הצד וכשפופרת הנוד ובלבד שלא יהא הכלי יכול לקבל מים כל שהוא כגון שהנקב סמוך לשוליים אמנם נקב דלענין עירוב מקוואות כשפופרת הנוד בעי אבל שלא יכול לקבל מים כל שהוא לא בעי וכיון דההיא דשוקת יהוא בערוב מקוואות איירי ואין צריך שיהיה הנקב למטה אצל השוליים באופן שלא יהיה יכול לקבל מים כל שהוא אלא בכל מקום שיהיה סגי ובלבד שיהיה כשפופרת הנוד וא"כ לא שייכא ההיא דשוקת יהוא הכא כלל א"כ הרי לנו הוכחא גמורה דשוקת יהוא לא היתה נקובה סמוך לשוליים בענין שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא רק בכל מקום שהיתה נקובה כשפופרת הנוד וסמוכה למעיין ולא נפסקו המים מטבילין אפילו בתוכה וכ"ש חוצה לה דכיון דלענין ערוב מקוואו' מתוקמא סוף פ"ק דיבמות לענין ערוב מקוואות לא בעינן נקב סמוך לשוליים כמו שביארתי וזהו יסוד ועיקר המנהג שלנו ויסוד ושרש דעת הרשב"א אמנם הרא"ש והרמב"ם שלא התירו בענין זה ראוי לחקור מה כוונתם ובמאי פליגי עם הרשב"א:
אבקת רוכל · חלק נ׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
