אבקת רוכל · חלק ה׳ סימן י״ב

ועוד כתוב שם במרדכי שראב"ן מפרש פי' אחר בדרב נחמן ומ"מ נר' שפוסק כרב נחמן וכל הפוסקים שראיתי דבריהם פסקו כרב נחמן וכ"כ הרב המגיד בפ"ח מהלכות מלוה ולוה בשם הרשב"א ובעל המאור שבדברים שאין להם שער קצוב וגם הוא לא אמר אם מעכשיו שכך וכך מותר לפי שישקל שתי טענות להקל ובהגהות מרדכי בשם ראבי"ה פי' טרשא דרב נחמן כדפרש"י ואח"ך כתב ומה שנהגו מימי קדם לתת מעילים בזמן גדול בכך וכך דמים כשעת היוקר זהו מפני שקצבתם במזל אם יבא שר לעיר ויחמדם יעלה בדמיהם יותר משיווי' ואם מכר מיד היה בא לעיר היה כופל את דמיהם ואין כאן אגר נטר ובלבד שלא יאמר מעכשיו בכך וכך וצ"ל שברוב הפעמים היו באים השרים בעיר דאל"כ מיחזי כאגר נטר ליה עכ"ל. ונראה שמנהג המעילים אתי אליבא דמאן דפסק כטרשא דרב נחמן דבדרב חמא לא שייכא דהתם הסחורה לעולם היא ברשות המוכר עד שתמכר ובמנהג המעילים משעת מכירה משמע שהיו יוצאים מרשות המוכר מ"מ למדנו דאליבא דמאן דפסק כרב נחמן וסבר שאפ"ה אינן יכולין להעלות דבר מרובה אם היה דבר שמצויים סוחרים לבא ברוב הפעמים וקונים אותם ביותר משיויים הרבה יכול להעלות אפי' דבר מרובה ובלבד שישאר ללוקח ריוח הרבה ולא שיעלה כל מה שאפשר למכור הסחורה לאותם סוחרים כנראה ממ"ש ואם מכר מיד היה בא לעיר היה כופל דמיה' אלמא דטעמא דשרי היינו מפני שנשאר ללוקח ריוח הרבה ואפשר דשפיר קאי אדרב חמא כלומר כיון שהזכרתי טרשא דרב חמא ולא כרב נחמן משמע דלא קיימא לן כרב נחמן וא"כ על מה נהגו מימי קדם לתת מעילים כו' וא"כ בכי האי גוונא דמעילים אפי' למאן דפסק דלא כר"נ אפש' שאפי' יעלה הרבה עד שאפי' יבא השר ויחמדם לא ישא' ריוח ללוקח שרי דדמי לההיא דהרמב"ם ואם תבע אותם הלוקח כו' וצריך לומר שאין מוזילים יותר לשאר לוקחים על שרים אלא דק"ל אמאי קאמר ואם מכר כו' היה כופל דמיהם. ואפשר דלרבותא נקט ל"מ שלא יפסידו אלא אם כן אפשר שירויחו אי נמי ע"כ לא שרי אלא במעלה עד סכום שדרך השרים לקנות ולא שיעלה כפי מה שיחמדם ששר א' כשחומד אותם הוא מעלה כפליים בדמיהם וכיון דמילתא דלא שכיח הוא אין להעלות עד אותו סך: