אך לדעת הרמב"ם שפירש דבריו בפ"ג דמן התורה אין חותכין שום דין ע"פ עדות שבשטר צריך לומר שמה שאמר בגיטין בדין הוא דבקיום שטרות לא ליבעי כו' הכי פירושא מאחר שתקינו רבנן דלא ניחוש למפי כתבם משום נעילת דלת מן הדין היה דלא ליבעי קיום דלא חציף לזיופא דכיון דאמר ריש לקיש דלגבי כיון שהגיד חשיבה חתימה דידהו הגדה בב"ד תו ליכא למיחש לזייופא כי היכי דלא חיישינן במידי דנעשה בב"ד לזיופא והכי נמי מתפרשא מה שאמר הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן כלומר אחר שלא חששו מפי כתבם הוה ליה לאצרוכי קיום וכיון שהצריכום דרבנן לקיום שלא מן הראוי אחר תקנתם עד נעשה דיין:
אבקת רוכל · חלק ל״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.