עוד כתב כ"ת רביעית קשה שהרי בההיא עובדא דפרק אין עומדין בההוא דאמר האל הגדול הגבור והנור' העזוז והאמיץ כו' לא העבירוהו ולא השתיקוהו אע"פי שהיה נראה כאלו היה רוצה לסיים כולהו שבחיה דמארי' כדהוכיחו אותו על זה כו' ואם כן אם בדבר שהוא גנאי לגבי הקב"ה חס ושלום לא העבירוהו ולא השתיקוהו אלא המתינו לו עד שסיים כ"ש בדבר שהוא גנאי לאדם דמחזי כיוהרא ואינו גנאי להקב"ה דבודאי לא יעבירוהו ולא ישתיקוהו עכ"ל גם זה נראה שהוא מבואר דהתם לא ממשיך מיניה שום חורבא שהרי פשטן של דברים הם לתת גדולה ליוצר בראשית ומשמע ליהו לאינשי שכל המרבה לספר בשבחיו ה"ז משובח וכבר יודעים השומעים שאין ספור רוב שבחים אלו חובהו אלא כל אחד חייב להודות כפי כח וצחות לשונו ולא מנעוהו חכמים מלומר כן אלא מפני שנראה להם שיותר שבח הוא לו השתיקה מרבוי התהלות וכדקאמר סמא דבולה משתוקא כו' וזה דבר שלא יבינוהו כי אם בקי השכל מהחכמים וכיון שבמה שאמר האל הגדול כו' לא משתמע לאינשי אלא גדולה להקב"ה וגם לא מיחזי כיוהרא שהרי הכל יודעים שאין זה חובה על כל אדם שהרי סדר התפלה שגור וידוע בפי הכל זקנים עם נערים ויודעים שמה שהוסיף זה הוא תוספת ולא חובה למה יעבירוהו או ישתיקוהו אבל גבי שחיית יותר מדאי במודים דמחזי כיוהרא ונפיק מינה חורבא כדפרישית שפיר דמי להעבירו:
אבקת רוכל · חלק ל״ו סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.