אבקת רוכל · חלק ל״ו סימן י״ב

עוד כתב כ"ת שלישית קשה דכיון דבירושלמי קא אסר לשחות יותר מדאי בכל הכריעו' א"כ למה לא פסקו כך הרמב"ם והטור או איזה פוסקים אחרים כי לא פורש זה בדבריהם כי אם במודים בחזרת ש"צ התפלה ובמודים דרבנן להרמב"ם או לטור בחזרת ש"צ התפלה במודים עכ"ל כ"ת אומר אני שכבר הרגשתי בביאור קושיא שלישית זו ויישבתי אותה שהרי כתבתי בלשון הזה ואע"פי שהפוסקים כתבוהו גבי מודים לאו דוקא אלא משום דבירושלמי תני הכי על מודים נקטוה אינהו נמי במודים והוא הדין לשאר מקומות ששוחים בהם ואפשר עוד דבין הירוש' בין הפוסקים נקטוה במודים דדרך קצת בני אדם לשוח יותר במודים מבשאר מקומות דמשמע להו שהמוסיף לשוח במודים הרי זה משובח ולפיכך כתבו דבמודים נמי לא ישוח יותר מדאי וה"ה לשאר מקומות ששוחין בהם עכ"ל: הרי תירצתי קושיא זו אלא שחזרתי וסתרתי שיהא זה דעת הפוסקים משום דא"כ הו"ל לכותבו גבי מה שאמרו שהמתפלל צריך לכרוע תחילה וסוף ולפיכך נראה דדוקא בחזרת ש"צ הוא שאמרו שלא ישוחו יות' מדאי ואפשר שהטעם מפני שכבר התפללו כו' ומיהו התוספות בסוף פ"ק דברכות גבי כרע כחיזרא כתבו דאיתא בירושלמי ובלבד שלא ישוח יותר מדאי וכן כתבו סמ"ג וסמ"ק כו' עד ולא למודים בלחוד הרי שהכרחתי שהפוס' סוברים דלענין חזרת הש"צ דוקא אתמר ההיא דירושלמי להר"מ במז"ל בין בצבור בין בש"צ ולטור דוקא בש"צ והתוספות וסמ"ג וסמ"ק סוברים דבכל הכריעות איתמר ולפיכך הביאו הירושלמי על כי כרע כרע כחיזרא כי שם מקום ביאור אופן הכריעה כמו שנתבאר והשתא כיון שהרמב"ם והטור חולקים עם התוספות בביאור הירושלמי דלהרמב"ם והטור לא איירי הירושלמי אלא בחזרת התפלה דוקא ואף גם זאת במודים דוקא ולתוספות איירי בין בתפלת ש"צ בין בתפלת יחיד וגם איירי בכל המקומות שכורעים בהם היכי שייך להקשויי מדברי הרמב"ם והטור לתוספות דביניהם מרחק רב כממזרח למערב והילכך אין מקום לשלשה קושיות אלו: עוד כתב כת"ר רביעית דהיאך אפשר שלא יוכל לשוח יותר מדאי בכל הכריעות דהא קימא לן דהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה דהיינו שישחה יותר מדאי ולשון המתפלל משמע בכל הכריעות כו' ובתלמוד ירושלמי אינו זה עד שיתפקקו כו' וזו ראיה לדברי שהוא הפך שלא ישוח יותר מדאי כירושלמי וא"כ איך תתקיים ההיא דירושלמי דאסור לשוח יותר מדאי בכל הכריעות דההיא דהמתפלל צריך לכרוע עד שיתפקקו כל חוליות כ' בהכרח הוא דשוחה יותר מדאי בעי למימר כמה שיעור יש בפקיקת החוליות נמי יוכל לכוין עד שיתפקקו כל החוליו' ולא יותר ולא נתנה תורה למלאכי השרת וגם אין כל הגופים שוים כי לאחד יתפקקו יותר מהרה מחבירו אלא ודאי עד יתפקקו כל החוליות על ידי שחייה יותר מדאי בעי למימר עכ"ל כ"ת: ולע"ד נראה דלדעת התוספות ודאי איתא לההיא דהמתפלל צריך לכרוע עד שיתפקקו כו' ואם שוחה יותר מדאי שיתפקקו טובא יותר מדאי דקאמר בירושלמי וע"כ נרין לומר כן לדעת סמ"ג וסמ"ק דמר נמי מודה בהו דסבירא ליה כירושלמי דלא ישוח יותר מדאי בכל הכריעות מיירי כמבואר בהדיא בסוף דברי מר ואין לומר שדחו מהלכת' ההיא דעד שיתפקקו כו' מקמי הא דירושלמי דאפילו במקום שחולקים בהדייא הירושלמי והבבלי נקטין כבבלי אלא ודאי שהם פוסקים הלכה כן ומה שלא הביאוה היינו משום דמשתמע להוז"ל דמכרע כחיזרא משמע דבכריעת כחיזרא ודאי מתפקקים כל החוליות ואח"כ הביאו הירושלמי לומר שלא ישוח יותר מכדי פקיקת החוליות הרבה דזה נקרא יותר מדאי ואל תשיבני כמה שיעור יש בפקיקת החוליות כו' דהא פשיטא דאין הכוונה לעמוד על נקודת פקיקת החוליות ושלא יוסיף על כך אפילו כחוט השערה אלא היינו לומר שלא ישחה יותר על פקיקת החוליות הרבה והכי דייק לישנא דיותר מדאי: