אבקת רוכל · חלק כ״ז סימן ג׳

ילמדנו רבינו בסדר אתה כוננת הנאמר ביום הכפורים הפייטן כדי להביא דבריו בסדר אלפא ביתא באות הגימל סידר ואמר גולם תבניתך מן האדמה יצרת הנראה לע"ד שזה טעות גדול וכמעט אומר שהוא כפירה וזה כמו שלמדתנו רבינו כי כל דבר שיורה על הגשמות או יהיה חסרון בחוקינו אין ראוי ליחסו לאל יתברך ומה שבאו במקרא כדי לשכך את האזן ואמרו דברה תורה כלשון בני אדם הנה נתפלסף הרב הגדול הרמב"ם בספרו הנכבד מורה הנבוכים ח"א לבאר שכל אותם הדברים המורי' גשמות הם שמות משותפי' ובבחינת שתופו הא' יורה על גשמות ובבחינת שתופו האחר אינו מורה על גשמות בבחינת זה השתוף נאמרו ונתייחסו לאל יתברך וביאר שתופם כדי לסלק הגשמות אשר אי אפשר לקיים היחוד כי אם בהסתלקותו לגמרי כמו שהוא ידוע ומפורסם למע"כת והנה הרב ז"ל חלק בין תמונה לתבנית בח"א פ"ג כדי שלא ישיגו בני ישראל בפסוק ותמונת ה' יביט ויחשבו שהוא תבניתו ואמנם גולם לא עלה על לב שום אדם ליחסו לאל יתברך כ"ש לומר אותו דרך תפילה יום סליחה וכפרה ולומר אתה כוננת עולמך מקדם כו' גולם תבניתך יצרת תרתי לרעותא גולם ותבנית והנה הגולם הוא החומר אשר עדיין לא קבל צורתו הראוייה לו בין שתהיה אותה הצורה טבעית או מלא כותיית טבעית כאדם קודם שנזרק בו נשמה כמו גולמי ראו עיניך ומלא כותיי' ככלי אשר עדיין לא נשלם צורתו וכן שמשו בו רבותינו גולם בלתי צורה גולמי הגלגלים ומילת תבנית נחצבה מבנין ועיניינו בנין הדבר ותכונתו בשלשה מרחקיו דוגמת הצורה אשר לבש מהאורך והעיגול והשלוש ודומיהם השם תבנית יאמר כמו כן על הצורה הטבעית הנזכרת ועל המלא כותיית אשר בצורה הטבעית תבנית כל צפור כנף תבנית זכר או נקבה ובצורה המלא כותיית את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו והנה תבנית לא יאמר כי אם על הדומם הנעשה כדוגמת הצורות ההם והוא החלק היותר שפל מכל הנמצאים תחת כל השמים כי אין בו כי אם התערובות הארבע יסודות לבד והוא בלתי ספק חומר גמור ומילת תבנית מורה על אותו החומר הנזכר וגם כי הוא ג"כ חסרון בחזקינו כי אם יאמר א' דומם יחרה לו עד מות ואיך רשאי לאומרו ליוצר כל וכמו כן מילת גולם יורה חסרון אומרו וחלופיהן בגולם ואם יאמר אומר שרצונו לומר גולם כתבניתך כמו שמשיבים חכמים בעיניהם הנה תבנית למופת ולאות אשר דמות זה כן דמות זה ומקרא א' לכולם ובשם דומם יכונה ואין להשיב כן כבר מצאנו במטבע הברכות שטבעו חכמים של נישואין אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו וכי כבר השיב על זה אבודרהם בפ' ברכת נשואין ז"ל אשר יצר את האדם בצלמו שנאמ' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וכתיב כי בצלם אלהים עשה ורוצה לומר על צורת הנפש שנאצלת מכבוד הבורא והוסיף עוד ופירש בצלם דמות תבניתו שב אל האדם ורצה לומר דמות תבניתו שהוא צורת גופו יצר אותו בצלמו שהוא צורת הנפש וכל זה לדחות הכפירה הרעה שטעו בה רבים ואמרו שעל תבנית האדם נאמר שנברא בצלמו שהוא צורת הנפש כמו שביאר זה הענין הרמב"ם ז"ל בתחלת מורה הנבוכים עכ"ל והנה כאן אי אפשר זה הפירוש כי הוא מדבר לנוכח עם האל יתברך ואומר אתה כוננת כו' גולם תבניתך כו' ותמהתי מזה המסדר על זה כי הנה שני חושים שהם הטעם והמישוש עם היותם חושים לבעל חי בלתי דומם ועם היות שהג' חושים האחרים נתייחסו לאל יתברך וירא ה' וינאץ הלא גם בנו דיבר וישמע ה' וירח ה' את ריח ניחוח להיות שני החושים האלה פחותים אצל ההמון וכל העם יודעים ומכירים פחיתותם כי לא יושגו כי אם במשוש וחוש המשוש חרפה היא לנו לא התייחסו בתוך אחיהם על אחת כמה וכמה דבר מוטבע כדומם לייחסו לו יתברך וגם נפלאתי הפלא ופלא איך נתפשט הדבר הרע הזה בישראל ולהיות רע ומר עלי המעש' אשר אשר נעשה תחת השמש הארכתי בו לתת טעם לדברי אצל מעלת כ"ת יאריך אך בחמלתו וישיב דבר לעבדו א' אל א' למצוא חשבון ובזה ידע עבדך כי מצא חן בעיני אדוני: