והירושלמי שהביא נר בודאי שיש ממנו הכרח שפירות שגדלו בקרק' הגוי בא"י שחייבי' בביעור דבמקום דלא חשיד אאכילה אחר הביעור קאמר דמותר לסייען אבל אי חשידי לאכול ממה שזרעו אסור לסייען במה שלקחו מן הסירקי משמע דאי אכלי ליה אחר הביעור אסור אף על גב דהוי מקרקע הסירקי דאין סברא לומר דאיירי בפירות שביעית שגדלו בקרקע ישראל והם ביד הסירקי: ומה שהביא מרבי יוסי בר חנינא דאמר לפוגא שמעיה פוק אצור לי פרי שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית כדאיתא בסוף פ' הספינה אפשר דמאי דקאמר פוק אצור לי פרי מפירותיו הוא דקאמר ליה שישמור ויאצור אותם לשלש השנים דאי לקנות הוה ליה למימר פוק קני לי פירות לשלש שנים ואצור אותם ואפילו תימא שהיה קונה אותם אפשר שמישראל היה קונה שרוב שדות העיר היו של ישראל ולא ימצא לקנות מגוים אח"ך אבל פשיטא דמילתא הכי משמע דאפי' פירות שביעית דגוי חייבים בביעור ולהכי היה אומר אצור לי פרי שלש שנים וגם מה שהביא מר"י ן' לוי דאזל מבי גוברין ללוד בגין מסחי דתנן התם אם אדם חשוב הוא הרי זה לא ירחוץ במרחץ שהוסק בקש ותבן של שביעית והיה הולך במקום אחר כדי שלא יסיקוהו בשבילו ליכא מהכא ראיה דמרחץ של ישראל שהוסק בתבן וקש של ישראל הוא:
אבקת רוכל · חלק כ״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.