אבקת רוכל · חלק כ״ג סימן ב׳

פשוט בעיני כבודו לא הרחיב להביא ראיות כל הצורך להכריח הענין וגם קצת ראיות לא נתחוורו אצלי ולכן אלך לאט על מכתבו להורות איזה מראיותיו יכשר ואח"כ אכתוב מה שנזדמן לפני מהראיות בשמטה שעברה ומה שנשמט ממני ונתחדש לי עתה בשמטה הזאת כתב החכם הנז' תחלה דקדושת עזרא לא בטלה כדמוכח ההיא דהתיר רבי בית שאן על מדות רבי יהושע ן' חמיו של רבי עקיבא שלא כבשוה עולי בבל ומשמע דכי כבשוה חייבת במעשר דקדושת עזרא לא בטלה ואישתמיטיתיה הא דאמר רבי שמעון ן' אליקים התם בשביעית גופא דהרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית משמע בהדיא דאותם שכבשו עולי בבל לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית וכמו שכתב הרמב"ם במקומות הרמוזים בקונטריס הנז' עוד כתב בגליל העליון מוכח בס' יוסף ן' גוריון דכולה היה כבוש לעולי בבל ולא היה צריך להביא ראיה מספרים חיצונים דמשנה שלימה היא בפ"ט דשביעית שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל וג' ארצות לכל א' גליל העליון והתחתון והעמק כו' ופשיטא דארצות שכבשום עולי בבל הוא דמני תנא דאי כבשום עולי מצרים ולא עולי בבל הא תנן לעיל פ"ו הנאכל לאחר הביעו' ועיקרא דא"י הני תלת אשאפרכי נינהו ולענין בתי ערי חומה נמי תנן בסוף ערכין גמלא וגדור וחריד ותנא גמלא בגליל וגדור בעבר הירדן וחריד ביהודה ותניא התם למה מנן אלו כשעלו בני הגולה מצאו אלו וקדשום משמע בהדייא דהני תלת ארצו' הן עיקר א"י שכבשו עולי בבל וא"כ לא היה צריך להביא ראיה החכם הנז' על צפת עצמה שכבשוה עולי בבל כיון שהיא בגליל עצמו והיא מתפרנסת מכל גליל העליון והתחתון והעמק שהוא תחום טבריה וכולם א"י כבשום עולי בבל כדאמרן עוד כתב והביא ראיה שפירות הגויים חייבים בביעור מדברי הר"ם במז"ל והגאונים ז"ל שכתבו דא"י אע"ג שנלקחת מידינו חייבת במעשרות ושביעית ושבאים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקרקע אינה נגזלת ונחמסת ובחזקתינו עומד' לעולם וצריך לבאר זה דאע"ג דמצינן למימר דהיינו לקדושת הארץ ועבודתה דאפי' שהיה ביד גוי אסור לחרוש בה ולעבדה אבל לענין ביעור דליכא ראיה מוכרח מהכא לא היה דכיון דאיסור עבודת הארץ הוא משום דקדושתה עומדת אפי' שהיה ביד גוים הכי נמי לפירו' הגדלים בה בקדושתה עומדת וחייבים בביעור הגע עצמך שלא זרע גוי שדהו וצמחה ספיחין מאליה אי ארעא בקדושתה קיימא משמע דאסירי לאחר הביעור וה"ה נמי אפי' ארעא דגוי כיון דארעא בקדושתא קיימא דמה לי לעבודה מה לי לקדושת הפירות דכולא חד טעמא היא דאין לגוי בא"י להפקיעה מקדושתה ולהכי אסור לעבדה בשביעית ומהאי טעמא נמי פירות שביעית של גוי נמי אסירי דאין קנין לגוי בא"י להפקיע מקדושתה וכן כתבו התוס' דטעמא דאסור לחרוש הוא משום דאין קנין ובשלהי הנזיקין ג"כ כתבו גבי אין עודרין עם הגוי בשביעית דקשה על מה שפרש"י ז"ל בפ' ז"ב על אגיסטון אני בתוכה שפירושו שהוא שכיר גוי אלא פי' ר"ת בקרקע שמקבלים מן המלך כו' ושמא דסכנת נפשות איכא אם לא יפרע מס למלך ולהני היה מכריז רבי ינאי פוקו וזרעו ארנונ' בשביעית אי נמי קסבר יש קנין לגוי בארץ להפקיע השביעי' ע"כ משמע דלדידן דאין עודרין עם הגוי הוא משום דאין קנין לגוי להפקיעה בשביעית מקדושתה וא"כ מה לי לעובדה מה לי לקדושת הפירות כיון דאין קנין לגוי כדאמרן ואדרבא קדושת הפירות חמירא מחרישת הקרקע דחרישה לא אסירא אלא מדרבנן ואפי"ה אסירא בקרקע גוי דאין קנין לגוי להפקיע כדאמרן כ"ש קדושת הפירות ואיסורן הביעור דהוייא מדאורייתא דפשיטא דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיעה מקדושתה לפירות שביעית כדאמרן: ומה שמביא מהתוספתא דאין מוכרין ולא לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית דמשמע דפירות גוי חייבום בביעור לא מוכחא דהתם מייתי לה עלה דההיא דאין מוכרין לחשוד על שביעית פירות שביעית דאסור למסור בידם דמי שביעית דשמא לא יאכל אותם בקדושת שביעית ובתר הכי מייתי התם בתוספתא הא דאין מוכרין ואין לוקחין מן הגוי ומן הכותי פירות שביעית ואפשר דאיירי בפירות שביעית דישרא' ביד גוי דומייא דאין מוכרין דהוי פירות שביעית של קרקע ישראל וטעמא דאין לוקחין דמוסר דמי שביעית ביד גוי ומלשון הרב ז"ל נמי דכתב דמה שזרע הגוי בקרקעו מותר שלא נצטוו על השביעית כדי שנגזור עליהם בישראל דליכא הוכחא לומר דמשמע דמשום ספיחים הוא דמקלינן שלא נצטוה שלא לזרוע הא לענין קדושת הפירות בקדושתן הן עומדין וחייבים בביעור: